נפרדנו מבלי לדעת

בארבעה חודשים אחרונים של שרותי הייתי סמ``פ מסייעת בעיישה שבגזרה המזרחית. שם באחת השיירות שהובלתי ושאליו הגיעו כל ה``קודקודים`` לתדריך, יצא לי שוב להפגש עם עמר. תפסנו כמה שיחות ארוכות על דברים חשובים ועל דברים סתם. דברנו על ההווה ועל העתיד של שנינו. אני יכול לומר בוודאות שעמר היה מאושר וגאה בחפ``ק של ארז. מפגישה זו אני זוכר אותו עם החיוך על הפנים ועם הסיפורים על ``גרשטיין הזה``.
על הפגישה הזאת בלבנון, והשעות האלה יחד אני מודה לאלוהים, שם בעצם נפרדנו מבלי לדעת.
עמר,
אני כל-כך מתגעגע אליך, אלו רק יכולתי לדבר איתך עוד פעם אחת להבהיר נקודה, לחזק הרגשה, לשאול שאלה, לגעת נגיעה, לשמוע עוד שתיקה, לסגור איזה חשבון ישן, להתנצל או לקבל התנצלות.
כמה אנשים היו רוצים, לפחות, עוד רגע אחד אתך.
החיים הלא ברורים האלה פשוט מטלטלים אותנו לכל הכיוונים, מתעתעים ומשטים בנו, ואין תשובות.
אהבתי אותך והערכתי אותך על מי שהיית ועל הדרך שבה בחרת.

אופיר סליפוי