האתר לזכרו של עמר אל-קבץ

כמה שאהב לנצח

הזיכרונות של ימי שישי, אותם העברנו יחד במגרש הכדורסל בשבט, אתי תמיד.

עמר מנהיג קבוצה אחת, ואני מולו את הקבוצה השניה. תמיד הוא שומר עלי ואני עליו. כל-כך הרבה כבוד רחשנו זה לזה, במגרש ומחוצה לו.

אני נזכר במהלכים שלו, בשמירה שלו עלי, אני מריח את הזיעה מהגופיה הכחולה שלו, אני מרגיש את המגע ואת הנשימות הכבדות שלו אחרי איזו ``מתפרצת`` שהוא סיים ב``שלשה`` או בצעד וחצי המפורסם שלו.    

 אני נזכר בשאפתנות שלו. כמה אהב לשחק, כמה אהב לנצח. כמו שלי, גם לעמר הכדורסל היה ה``תרפיה`` של יום ששי. לשכוח הכל ולהתרכז רק במשחק. לי.

ואם במקרה היה יוצא לנו לשחק באותה קבוצה, זו היתה חגיגה.  וגם ככה החברה עברו לשחק כדור-עף.

היום, כאשר אני מגיע לשבט, ימי ששי ריקים ואז כולי מתמלא געגועים לאותם ימי ששי, ליריבות הנצחית, להצגה הזו שלנו, כשכל בנות השבט צופות בנו מהצד.

אופיר סליפוי

POWERED BY קידום אתרים
© 2024 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ