האתר לזכרו של עמר אל-קבץ

מניע אנשים בלי לומר מילה

את עמר פגשתי בפעם הראשונה כשהייתי בכתה ו` והוא בכתה ה`.
נפגשנו בגן משחקים זה שסמוך לביתו, בגן היקב.
כבר אז עמר הנהיג את חבורת הילדים ששחקו כדור-רגל על הדשא, איכשהו נעשינו מיד חברים. הוא אומנם למד בבכור-לוי, ואני בשריד, אך אני זוכר שכבר מתחילת אותה הכרות, הייתה בינינו מן חיבה ויראת-כבוד הדדית שליוותה את החברות בינינו לאורך כל השנים.
לא הייתי מהחברים הכי קרובים אליו, אבל כשהתבגרנו עבדנו יחד בצופים, שחקנו ובילינו יחד במהלך כל שנות הנעורים, ובעצם גדלנו יחד. דברנו הרבה ואהבתי אותו, אפילו כשלא הסכמנו באיזה עניין, או שכעסתי עליו, תמיד רכשתי לו הערכה וכבדתי אותו.
הנוכחות שלו והיכולת שלו, להניע אנשים ואפילו בלי לומר דבר, הרשימו אותי כל פעם מחדש. כזה הוא היה, פשוט עושה, מי שרוצה שיעשה כמוהו, ומי שלא, לא צריך, אבל בסוף תמיד כולם עשו כמוהו והלכו אחריו.

אופיר סליפוי

POWERED BY קידום אתרים
© 2024 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ