אלוף הכפיתות

כשעברנו לרחובות החלטתי לבנות לי בחצר זולה. נסעתי עם חבר לסיני קנינו: שטיחים, כריות, מחצלות... העמסנו הכל על גג המכונית והבאנו הכל לדירה החדשה. מהשבט קנינו סנאדות.

לעבודת הבניה היה לי ברור שאני מגייס את עמר. קודם כל הוא היה חרוץ מאוד, וידעתי שזה חבר שכשאני קורא לו, הוא מיד מגיע.
וכך במשך מספר ימים, משעות הבוקר המוקדמות עד לשעות אחר-הצהריים עבדנו בחצר. עמר בנה ואני עזרתי לו. הוא זה שנתן את ההוראות, והוא זה שקשר את הסנאדות, הוא היה אלוף בכפיתות.
אחרי עבודה מאומצת ורצופה הזולה הושלמה.
במרכז הזולה, הנחנו אבני שפה למדורה, פרשנו מחצלות ושטיחים, פיזרנו כריות, ואז אני זוכר את עמר, נשכב לו בתנוחה של שיח, עם החיוך על הפנים, פושט רגליים ומניח את ידיו מתחת לראש, מבסוט מהזולה שבנה, ובעיקר מעצמו.

אורן טופות - `"סוויץ'"