כל התמונות שיש לי באלבום כולן איתך.

כבר מספר ימים אני יושב עם דף ריק ואלבום תמונות, כל-כך קשה לי להעביר למילים את כל הזיכרונות שהיו לי אתך, הרי מהיום שאני זוכר את עצמי הכל היה עמר ואסף.
עמר, בכל-כך הרבה דברים אני נזכר פתאום, הרי מגיל 4אני מכיר אותך, יחד הלכנו לגן, יחד באותו ספסל בבית הספר, כל התמונות שיש לי כולם אתך.
הלכנו יחד לאותם חוגים, כדור-יד במכבי רחובות, אתה שוּטֵר ואני רכז. כדורגל שחקנו יחד נגד שאר הכיתות. כדורסל אחרי ביה``ס, שנינו, אחד על אחד בסלים הקטנים, תמיד ניצחת אותי.
בפורים התחפשנו יחד לסוהרים,שבוע שלם צבענו טרנינג בפסים, התחפושת אצלי עד היום.
בשיעור חקלאות הברזנו יחד. אנינזכר איך ישבנו בהרים עד שהאוטובוס נסע – ואז התחלנו לרוץ – שיראה כאילו איחרנו.
בימי ששי הצטרפנו לאבי ונסענו לראות איך הוא משחק כדורגל עם חברים, גם בדיבוק הפועל ת``א הדבקת אותי.
לעבודה הראשונה בחלוקת העיתונים יצאנו יחד. בחופשת הקיץ אבי סידר לנו עבודה בתחנת דלק שם ניקינו שמשות של רכבים. בסוף היום חזרנו הביתה וחילקנו בינינו את הכסף.
ואני נזכר באוהלים שבנינו במגרש של הצופים לפני מחנה הקיץ, בימי השבט ובטיולים (אני פרשתי ואתה המשכת).
בכתה ז` יצאתי עם הורי לשליחות בארה``ב. לאורך כל השנה התכתבנו, והיום כל מכתב ששלחת לי הופך לנייר זיכרון.
ביום שחזרנו, חיכית לי עם גלשן הים שלך, ולקחת אותי לים בכדי ללמד אותי לגלוש, ולהכיר לי את החבר`ה מהכתה.
חצי מהחיים שלי הפכו ברגע לתמונות, סרטים והרבה הרבה זיכרונות.
עמר אותך אני אזכור לעד, עד יום מותי.

אסף דותן