בחצר של סבא וסבתא ברמלה.

היינו בני אותו שנתון, תמיד ההורים דאגו שנלך יחד לאותם גנים.
מגיל שנתיים אנחנו באותו גן. היית גבוה ממני בשני ראשים לפחות, אך זה לא הפריע לי לנשוך אותך ולהשאיר לך כמעט מדי יום ``שעונים`` על הגוף, אף פעם לא בכית או צרחת, חיה קיבלה את זה תמיד בחיוך.
ארוחות הצהריים בשבת אצל סבתא וסבא היו עבורנו הילדים חגיגה אמיתית. כשהגענו לשם בימי הקיץ, היינו ממלאים את בריכות הגומי במים, מתפשטים, משתוללים בתוכן ומתיזים עם הצינור מים זה על זה .
שנינו היינו ``הגברים`` ששוטפים להורים את המכוניות. רישיון אמנם לא היה לנו אך תמיד ישבנו ליד ההגה ושיחקנו בנדמה לי....
בחופשות הקיץ, סבא היה לוקח את כל הנכדים לבריכת השחיה ושנינו ``שיגענו אותו`` שם, תמיד הוא היה אומר לנו שזו הפעם האחרונה שהוא לוקח אותנו... עד לפעם הבאה.
והפעילות המשותפת שלנו בתנועת הנוער הבינלאומית ה- c.i.s.v , כשהיינו בני 11, אחת לשבועיים ההורים היו מסיעים אותנו לתל-אביב, לפעילות בתנועה, באותו קיץ יצאנו במשלחות נוער, שנינו באותה טיסה, אתה לנורבגיה ואני לשבדיה. כמה התרגשנו מהטיסה הראשונה שלנו, ואילו חוויות נפלאות נשארו לנו מאותו מחנה ומאותם מפגשים עם בני גילנו מכל העולם...
כשהתבגרנו, הארוחות אצל סבא וסבתא היו כבר הרבה יותר רציניות בלי צינורות של מים, אתה היית אוכל וממהר לעיסוקיך בצופים, הזמן שלך כבר היה מדוד והמפגשים בינינו התקצרו...
הזכורות האלה של ימי הילדות והנפלאים ותקופת הנעורים שלנו יחד הם חלק ממני וישארו אתי תמיד. 

בועז ארבל