הגיע הזמן להיות לוחם

קבץ,
ביום הגיוס שלך, ביקשתי ממפקדי לשחרר אותי, בכדי שאוכל להגיע לבקו``ם, וללוות אותך.
התגייסת אחרון בשכבה, כי יצאת לשנת שרות, וכל זה רק בשביל לתרום.
עמר, קשה לשכוח את התקופה ששירתנו יחד בגולני. תמיד ניסיתי לעזור לך, ואתה דחית אותי, לא רצית, לא הסכמת, לקבל ממני עזרה, רצית להיות כמו כולם.
אני זוכר את הלילה שיצאנו למסע הכומתה של גולני. איך שמחת. "הגיע הזמן להיות לוחם, להלחם ולהגיע ללבנון" אמרת.
באמצע המסע הרגשת לא טוב, אמרתי לך שהכל קטן עליך. צחקת וענית לי: "דודי, אתה צודק, הכל קטן עלי". לאחר שלוש שעות איבדת את ההכרה והנשימה. הנשמתי אותך והגענו לבית חולים.
לא סתם תת אלוף ארז גרשטיין סיפח אותך להיות הלוחם הצמוד שלו, כי אתה עמר אחד שילך איתו עד הסוף.
קבץ, תמיד הקרנת כוח וביטחון לכל מי שהיה סביבך. תמיד ידענו שאין מה לדאוג לך, כי אתה תמיד מנצח ויודע להסתדר.
בשבילינו היית הכל .
קבץ,
אני בטוח שאתה שומע אותי עכשיו ומחייך .
מעל המטה שלך יש פוסטר ומעליו משפט :
"להשיג את הבלתי אפשרי", עם פתח כלפי השמיים.
היום הבלתי אפשרי לקח אותך, ואתה נכנסת לתוך השמיים, לנוח בגן עדן.

דודי אדניה