הנאיביות של עמר

סיפור נוסף שאני זוכר משנת השרות,  היא הנאיביות שלו.

כחבר בהנהגה הארצית  נהגתי ברכב של הצופים, , ולשי"ן-שי"נים (חניכי שנת שירות) אסור לנסוע ברכב הזה.

יום אחד עֹמר בא אלי וביקש את הרכב, כי הוא היה צריך להגיע לאיזה מקום לצורך סידורים, הוא קיבל ממני את הרכב  לא לפני שהזהרתי אותו את כל האזהרות האפשריות שלא יקרה שום-דבר לאוטו הזה כי אסור לו לנהוג ברכב הזה.

רצה המקרה, והוא  הוריד איזו מראה של איזה אוטו....

אחרי 5 דקות של נסיעה הוא חזר למשרד  וסיפר לי שקרה מה שקרה. והוא לא שכח להוסיף שהוא דאג להשאיר את כל הפרטים על שימשת האוטו.

 שאלתי אותו מה קרה בדיוק?

 והוא ענה: "הלכה השימשה".

 נסענו יחד למקום האירוע לראות בדיוק מה קרה, ומה אני רואה?

 המראה הייתה שלֵמה על הריצפה, זאת אומרת כל מה שהיה צריך לעשות זה לקחת את המראה, להחזיר אותה חזרה פנימה, ולהמשיך לנסוע.

הוא החליט שמשאירים פרטים.

זה עמר, עם הנאיביות שלו, וההגינוּת, שהייתה חלק ממנו.

 אמרתי לו "עֹמר, כדאי לבדוק, לפני שמשאירים פרטים, אם בכלל צריך".

מאז הוא לא ביקש ממני יותר את האוטו.

שרון הוד