האתר לזכרו של עמר אל-קבץ

בחדר אסור לעשן

כשהגעתי ליק``ל היו מריבות על: כן מעשנים או לא מעשנים, בחדר של צוות המפקד. כמעט כל הזמן אנחנו, המעשנים מהצוות עישנו חופשי, מתי שרצינו ואיפה שרצינו. עד שעמר הגיע.
אז כל פעם כשמישהו היה מעשן בחדר הוא היה מתעצבן עליו:
``מה אתה מעשן לנו פה? אתה מרעיל את כולם``
הוא לא הניח לנו, התחילו מריבות אין סופיות על העישון. הוא פשוט לא נתן לנו לעשן בחדר.
ואז הגענו להסכם. כשאנחנו בחדר ובחוץ קר ובא לנו לעשן, אנחנו יוצאים החוצה לעשן, וכפיצוי על קור, עמר יכין לנו קפה.
``אל תדאגו, אין שום בעיה, תודיעו רק 5 דקות קודם, והקפה מוכן``
כוס קפה אחת לא קיבלנו ממנו.
באיזה שלב נמאסו עלינו המריבות. אנחנו המעשנים, החלטנו לעבור לגור  ליד חדר האמל"ח (ששימש כחדר התפירה של היחידה) ניקינו אותו, סידרנו אותו ועברנו לשם.
מאז לא העזנו להכנס לחדר שלהם עם סיגריה. כשהיינו מגיעים לקרוא למישהו מהם והייתה לנו סיגריה ביד, היינו נעמדים ליד הדלת, ומדברים עם אלה שבחדר. גם אז הוא היה צועק אלינו: ``מה אתם מעשנים שם, העשן נכנס``.
אבל כשהוא הגיע אלינו לחדר, היו אלה חגיגות הניצחון שלנו, היינו מוציאים סיגריות שמים שתיים באוזניים ומעשנים בשרשרת.

טל אנגלר

POWERED BY קידום אתרים
© 2024 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ