האתר לזכרו של עמר אל-קבץ

כשעמר מתרגז

אני לא הייתי מבין השקטים שבשבט, התעסקתי  עם כולם, וכולם התעסקו איתי.
יום אחד בחופש הגדול, פרקנו את הדלתות בשבט בכדי לצבוע אותן. עמר היה אז מרכז שבט ואני  חניך,  אני לא זוכר בדיוק מה היה הקטע איתו, אבל אני זוכר שהתעסקתי אתו, הוא התרגז עלי על משהו שעשיתי, ראיתי איך הוא פתאום מתקרב אלי עם שתי הידיים הענקיות שלו, ברחתי ממנו והוא התחיל לרוץ אחרי...

אני לא מהנמוכים בשבט, אבל הוא נראה לי עוד יותר גבוה,   בקיצור, הוא רדף אחריי מסביב  לכל השבט, כל הדלתות הצבועות היו מונחות שם  בחצר להתייבש, ברחתי ממנו כל עוד נפשי בי ונתקלתי בדלתות, תוך כדי בריחה חשבתי  לעצמי לקחת את הסיכון ולזנק מעל הדלתות או ליפול לידיים של עמר  כמובן שהחלטתי לא לקחת סיכון מיותר וקפצתי מעל הדלתות  נמרחתי על הריצפה, וחטפתי  מכה ברגל... בעצם נקעתי אותה.

 הוא לא ריחם עלי ולא וויתר לי גם במצבי זה, את המכות קיבלתי ממנו, אבל יאמר לזכותו כשהוא ראה שאני צולע הוא עזר לי והחזיר אותי עם האוטו שלו הביתה.

שבוע שלם צלעתי אחר-כך על הרגל...

איתמר כהן - מוצי

 

POWERED BY קידום אתרים
© 2024 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ