מותך בא לי בפתאומיות

מותך בא לי בפתאומיות

באחד המקומות היפים בעולם

ומאז אתה מלווה אותי לכל מקום

בשקיעות בזריחות וממרומי הפסגות

ודמותך תמיד אותה דמות ניצחית

חולצה לבנה מכנסיים קצרים כפכפים וחיוך…

חיוך אשר לקבל אותו ממך היה יותר ממלה טובה.

ואותו חיוך שלפעמים היה בטוח לפעמים מתבייש

נשקף מכל התמונות שצילמתי אז

כשהיינו צוות אחר …

ולא חשבתי אף פעם שתמונות יהפכו למצבת זכרון.

וזוכרת המון : שאפילו הכינו לנו ספר מורל לא תמיד הסתובבת ולא שרת איתנו או שמלמלת משפטי שירים.

הויכוחים כל פעם שאי אפשר לעשות ישיבה ביום שישי כי עומר משחק כדורסל.

את ה"ששי לששי" הניצחי… ובעיקר איך שנראינו ומה שהיינו.

"זה מה שנשאר רק כמה רגעים הרבה בדמיון מעט בחיים"

אורנה שני