האתר לזכרו של עמר אל-קבץ

בחור עם איכויות ויכולות

כקרוב משפחה הכרתי את עמר בעיקר מאירועים ומפגשים משפחתיים. אז היינו מנהלים שיחות קצרות, התעניינתי בעיסוקיו, ושוחחנו על שרותו הצבאי. מהשיחות שהיו לי אתו הבנתי בעצם מהו החומר ממנו קורץ הבחור.
הוא היה בחור שקט וצנוע, ממעט בדיבורים אך רב פעלים, מאלו שמדברים פחות ועושים הרבה יותר.
לאחר הפציעה והיציאה ממסלול ההכשרה של סיירת גולני, קבעתי עם עמר להפגש אצלי במשרד. הפגישה התקיימה על פי בקשתו של אבי, שדאג כמו כל אב טוב, להמשך דרכו של עמר בצבא.
אבי חשב שלאחר הפציעה כדאי יהיה שעמר יגיע למסלול הדרכה ושיתרום מיכולותיו ומהניסיון הרב שצבר בצופים.
במהלך השיחה, הצלחתי להבין את העושר המחשבתי הרב שיש בעמר, הערכים עליהם גדל ולאורם התחנך, בהם האמין ועל פיהם פעל. עמר הסביר ונימק ארוכות , מדוע עליו לחזור להתנדב ולעשות תפקיד משמעותי בצבא. הוא לא מצא עניין ביחידה עורפית או ביחידת הדרכה, מאחר וידע והאמין שיוכל לתרום יותר ביחידות החוד.
אז גם שמעתי על רצונו להצטרף לחוליית המאבטחים של מפקד היק``ל.
דיברתי איתו על הסיכונים והבעייתיות של תפקיד זה, אך עומר בשקט, בנימוס, בנחישות ללא פשרות , הסביר את הרציונל בבחירה שלו ולא הסכים להתפשר על פחות מזה. יש אנשים שאתה זקוק לפרק זמן ארוך להכיר ולעמוד על קנקנם, ויש כאלה שלאחר שיחה קצרה אתה נחשף לאיכותם ויכולותיהם. עמר היה שייך לקבוצה השניה. אני מרשה לעצמי לציין זאת , לאור ניסיון של אלפי ראיונות עם חיילים לאורך השירות הצבאי. עמר זה מסוג החיילים שכל מפקד היה רוצה כמותו, אחד המקבל משימה בשיטת ``שגר ושכח``, ואתה כמפקד יכול להיות בטוח שהמשימה שהטלת עליו תתבצע במלואה ושיש לך על מי לסמוך. חייל עם ``ראש גדול``, ומול כזה לא היו לי כלים לשכנע ולכוון למשהו אחר. הגעתי למסקנה, שעמר לא יעשה משהו שהוא לא מאמין בו במאה אחוז.
במקרה זה גם חרגתי ממנהגי והרמתי טלפון לחבר, קצין בכיר, האחראי על שיבוץ חיילים במקצועות הלחימה. בקשתי להעביר לידיעתו את בקשתו של עמר להשתבץ ביק``ל. עשיתי זאת כיוון שעמר ביקש להתנדב למקצוע לחימה בקו הראשון, בניגוד לאחרים שאולי יכלו לנצל את המצב לחמוק או לשפר את תנאי השרות שלהם.
המחשבה שסייעתי לעמר להגיע למקום שרצה להגיע וממנו לא שב, מטרידה את מנוחתי. אולם, אני בטוח בדבר אחד, עמר היה שלם במאה אחוזים עם מה שעשה.
אם ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור, אין בלבי ספק שהוא היה נשאר בעמדתו ומגיע לאותו מקום.
זה עמר, כך היה וכך יישאר חרוט בזיכרוני ובלבי. אולי המכתב שהתגלה ביום נפילתו, מסמל יותר מכל את הערכים של עמר, החינוך שקיבל, ואת ואהבתו למדינה לצבא ולמורשת.

מיקי בראל

POWERED BY קידום אתרים
© 2024 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ