מלווה טיול בסטייל

בשנה שריכזתי את השבט ועמר היה בצבא, הוא ביקש ממני שלטיולים שהשבט יוצא אקח אותו כמלווה בנשק. היו עוד בקשות כאלה מהבוגרים, אבל אני השתדלתי תמיד לקחת אותו.

בטיול חנוכה לקחתי את עמר ואורן בתור מנהלנים. באותו טיול אני זוכרת הייתי צריכה לישון עם החניכים. עמדתי איתם ויחד הקמנו את האוהל עם היתדות והחיבורים. שעות לקח לנו להקים אותו. וכך תוך כדי עבודה אני רואה את עמר ואורן חולפים על פני כמו שני אינטליגנטים, מחייכים, מנפנפים לי עם היד לביי, וממשיכים מבלי לחשוב שאולי אני צריכה איזו עזרה. תופסים להם פינה, מקימים להם אהל לשניים, מכניסים לתוכו מפזר חום, ואפילו לא חשבו שאפשר אולי גם להזמין אותי.

עמר,
עבורי היית תמיד דמות חזקה ויציבה. תמיד ידעתי שאני יכולה לסמוך עליך בכל דבר. היתה לך נוכחות כל-כך מרגיעה. זה מתסכל לדעת ששום דבר ושום כוח שבעולם לא יכול להחזיר אותך. לפעמים אני חולמת עליך, ואז אני קמה בבוקר עם הרגשה כל-כך טובה.
אני מתגעגעת אליך מאוד.

אביטל פוקס - ``אבי-טל``