האתר לזכרו של עמר אל-קבץ

זיכרונות מעומר בסיירת-גולני

את עמר הכרתי בסירת גולני. הזיכרונות שלי ממנו שמורים עמי. זיכרונות של עיניים ירוקות וגדולות. שיער שחור. כשסחבנו אלונקה תמיד צד אחד גבוה- של עמר (וקריאות לעברו ``עומר תתכופף!``) מסע בבוץ עם רגליים נקועות. קרסוליים מרוסקות וזעקות השבר מכאב. מסדרי-כוננות שבו שרפו לו המפקדים את השערות בחזה. שיחות אל תוך הגשם על כל הנושאים שבעולם: על צופים, אלוהים ומוות.
אף פעם לא היינו חברים טובים מדי, ואולי לא היה הצורך בכך. אך כשהיינו זקוקים זה לזה תמיד היינו שם. לא היה לנו שום דבר מלבד עצמנו להיעזר בו. כשהיה צריך לעשות משהו עשינו כולנו יחד כתף אל כתף.
כשנפלה המכה הקשה עומר- היא נפלה על כולנו.
ואני כועס. אלוהים כמה כועס. כועס על מותך, על תוכניותיך שנגוזו, על עולמך שתם. מהשיחות הרבות שהיו לנו היה כל-כך ברור שהחלומות שלנו יתגשמו, ועכשיו???
כמו לא נחרב עלינו עולמנו / כמו לא נדע את אשר נדע
הכל, הכל, אשר אהבנו פעם / חולף בתוך עיניך הלחות.
אל תסתכל בי כך, כי אין שום טעם / לזכור מה שקוראים הנשכחות.
הנשכחות שאי אפשר לשכוח / האבדות שאין מהן מפלט`` (לאה גולדברג)

משה רוכמן

POWERED BY קידום אתרים
© 2024 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ