לך ולדרכך אנחנו מצדיעים היום

הם עומדים בשלשות מסודרים ב-"ח" ענקית. במדים מצוחצחים.

בעיניים בורקות, הנשק ביד ימין והתנ"ך ביד שמאל.

צעקות "אני נשבע… אני נשבע… אני נשבע" מפלחות את האויר

זהו טקס השבעה.

נשבעים להגן על המדינה וגבולותיה, על כל האזרחים שבה, על המשפחה, על החניכים שלנו,

נשבעים לעשות כל שביכולתנו לתת את הכל ואם צריך גם את חיינו.

בערב זה, בכל שנה אנו נאספים כדי להתיחד עם זכרם.

אנו זוכרים את אלה שלחמו ונפלו על הגנת המדינה במלחמות ישראל, בשיגרת הביטחון או בתאונות האימונים.

לשעה קלה אנו מתיחדים עם הנופלים, ההורים השכולים, הנשים, האלמנות, היתומים, האחים והחברים שנותרו לבד.

לכבודם נעמוד דום, עצובים ביחד.

אך השנה לשמות, לצלליות יש פנים מוכרות – הפנים של עמר.

עמר אל קבץ, בחר לעמוד תמיד בשורה הראשונה.

החינוך להתנדבות, לדוגמא אישית היו תמיד כרטיס הביקור שלו.

מדריך, מרכז צעיר ומשם לשנת שרות ב"גרעין תנופה" – מרכז שבט אור יהודה, תמיד מוביל חניכים ומורה את הדרך.

משם הדרך לצבא – לסיירת לגבול הלבנון, משם לא חזרת.

לך ולדרכך אנו מצדיעים היום, השירון הזה הוא בשבילך!

לכם הקוראים שורות אלה,

בכל יום אנו ניצבים בפני החלטות קשות, כאלה שקושרות את גורלינו ודרכנו במדינה ובחברה שלנו, בפעילותינו בשבט ובקהילה, בשרות הצבאי – במהלכו ואחריו כאזרחים במדינה אנו מקיימים את מצוותם של אלה שנפלו למען המדינה, למענינו.

זיכרו זאת תמיד.

 "חזק ואמץ"

מרון ושרון, בוגרי השבט