האתר לזכרו של עמר אל-קבץ

מחנך את כולם בבית

בתקופת הגן והשנים הראשונות של בית-הספר הרגשתי שעמר די מסוכך עלי. פה ושם היו התקוטטויות ומריבות אבל בסך הכל זכורים לי אתו ימי רגיעה ושקט. הייתי האח הקטן שלו. הוא הדביק לי את הכינוי ``שינדי`` (בערבית-מתוק), כשהוא היה כועס עלי, וקורא לי ``שינדי`` זה היה תמיד מרכך אצלי את הכעסים שלו.
כשהתבגרתי קצת והתחלתי לעמוד על שלי, לא תמיד הדברים היו לרוחו, ואז האווירה בינינו הייתה מתלהטת. לא פעם הוא ניסה לחנך אותי. כשהיה רואה אותי למשל שותה מבקבוק הוא היה יוצא מדעתו. אז מצאתי לי שיטה, כשרציתי לשתות מהבקבוק, היית פותח את שתי דלתות המקרר עומד מאחורי הדלתות ושותה. יום אחד הוא הבחין בי והחליט לתת לי סדרת חינוך. הוא לקח לי את הבקבוק רוקן אותו לתוך כוס והחל לשתות. אז התחילה תגרת ידיים שבסופה הכוס נשברה, הקולה נשפכה על הריצפה, שנינו הסתלקנו לחדרנו, ואמא ההמומה נשארה לשטוף את הריצפה. אחרי מריבת הקולה לא דיברנו כמה ימים.
היום אני שותה קולה רק מכוס. אני מרגיש כאילו הוא מתבונן בי כל הזמן. ובליבי אני מחייך אליו.
האמת היא שכל המריבות בינינו היו על דברים שטותיים, אבל תמיד זה היה עם ``דם-חם``... אומנם הוא היה גדול ממני וגבוה ממני, אך לא וויתרתי לו בקלות על שום דבר.

רועי אל-קבץ

POWERED BY קידום אתרים
© 2024 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ