האתר לזכרו של עמר אל-קבץ

עמר מגיע ליק"ל

עמר היה עבורי חבר מיוחד, כזה שאני לא מוצא בכל מקום. הוא היה מאלה שמוכנים לעשות בשבילך הכל. הוא נתן מעצמו המון, הוא היה משקיען, הוא השקיע לא רק בעניני עבודה אלא גם בקשרים האישיים שלו וכל מה שעשה או לא עשה זה היה תמיד בהומור ובשובבות.
היום הוא מאוד חסר לי, ואני מאוד מתגעגע אליו. חסר לי עמר החבר. גם בצוות הוא חסר. הוא חסר לי באוטו שם הוא ישב לידי, שם גם העברנו המון חוויות יחד. הוא חסר לי באוכל, בחדר, ובכלל, הנוכחות שלו חסרה לכולם.
אני זוכר שהוא רק הגיע ליק``ל, אחרי תקופה ארוכה שהוא ישב בית בגלל טיפולים שעשה ברגלו. בהתחלה הוא היה מאוד שקט ורציני. כשהוא נכנס לתפקיד הקשר, הוא הסתובב כל הזמן עם המפות ולמד ברצינות רבה את כל הצירים בלבנון.
לא לקח לו הרבה זמן בכדי להשתלב בצוות. מהר מאוד הוא נפתח והחל לספר לנו על הצופים ברחובות, על החברות שלו, ועל החברים שלו משנת-שרות. (הוא היה מתבדח איתנו ואומר שבצופים הוא היה בדרגה מקבילה למח``ט ועכשיו בצבא זה נחשב לו בפז``מ...)
לאט לאט למדנו להכיר אותו והוא אותנו. היחסים אתו החלו להיות חמים. אני התידדתי איתו מאוד. תמיד דאגתי לו, כשלא היו לו כפפות נתתי לו את שלי, פעם נתתי לו כובע צמר שחור, הוא קרא לי ``נשם``, ``אתה נשמה טובה`` הוא היה אומר לי.
הוא היה ספורטאי בנשמתו, בשעות הפנויות תמיד עשה איזו פעילות ספורט. במרכז קנדה לשם נכנסנו חופשי, הוא שיחק הרבה כדורסל, הוא שחה המון, כשאנחנו היינו יושבים בנחת בג`קוזי.
הוא לא אהב דיסקוטקים, הוא לא סבל את הרעש שם, ותמיד אמר שכולם קופצים שם כמו אינדיאנים.

רן ביסמוט

POWERED BY קידום אתרים
© 2024 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ