תעשה שכל הסיוט הזה יגמר

היום היה במגרש הכדורסל שבצופים, טכס יום זיכרון, גם עליך דברו, והכל ביחד הפך פשוט לקשה מנשוא.

 כשעמדנו שם חפשתי אותך בעיניים, אולי תרד פתאום במדרגות ותספר איך בקושי הספקת להגיע מהצפון. תעמוד שם בצד תשען מעט על רגל אחת עם משקפי השמש המונחים על הראש, תביט על כולם במבט הרגוע והבטוח שלך, ותגיד שהיתה טעות איומה. 

תחזור כבר ותעשה שכל הסיוט הזה יגמר.

ברגעים שהכי קשה לי, וברגעים שאני מרגישה לבד, אני קוראת לך שתבוא להיות אתי, ושתפנה לי קצת זמן.
וכשאתה מגיע, תחושות השלווה שהשרית תמיד בנוכחותך, נוסכות בי שוב תחושת בטחון, ואז אני נרגעת, כי אני יודעת שתמיד ובכל מקום ולעולם, אתה אתי.

חמוטל שמעוני - ``חמצוץ``