10.3.06 - ההספד של דורית נאמן |

הי עמר,
עברה עוד שנה, ואני שוב פה.שוב חושבת איך לספר לך במכתב אחד, לא ארוך מדי, מה עבר עלינו בשנה שלמה.
כל כך הרבה פעמים מצאתי את עצמי השנה מצטערת שאתה לא חלק ממה שקורה...
קרו לנו דברים עצובים מאוד ודברים שמחים מאוד.
השנה התחילה שבוע מהיום לפני שנה, כשאופיר חממי החליט לא להשאיר אותך לבד..וזה היה מספיק עצוב בשביל כל השנה...
אח"כ יוני התחתן,ואני בכיתי כמו ילדה כי היית כל כך חסר לי שם...
אח"כ טל עשתה לנו הפתעה והתחתנה בארה"ב, ואני חשבתי שאם היית חי, לך היא בטח היתה מספרת לפני כולם...
אח"כ גיא ואני טיילנו בטורקיה, בקצ'קר,וחשבתי עליך, שכל כך היית אוהב את המקום הזה-נופים מדהימים,וגברים שלא עושים כלום חוץ מלשתות תה ולשחק שש-בש.
על פסגת הקצ'קר,בגובה 4300 מ' גיא הציע לי נישואים.אין לי ספק שאם היית זוכה להגיע לרגע הזה-זו הדרך בה היית בוחר להציע נישואים לאחת והיחידה.
אחרי 4 חודשים התחתנו.הייתה חתונה מקסימה.היה צבעוני ושמח,כמו שאני אוהבת,והיו מסביב כל האנשים שאנחנו אוהבים ושאוהבים אותנו.אבל אתה שוב היית חסר נורא.הפעם לא בכיתי,האדרנלין החזיק אותי יותר מדי ב high .
בינתיים דריה ויוני לומדים לתואר שני,טל מגיעה לארץ לשתף אותנו בשימחתה בקיץ,ואפרת...היא כצפוי מחזיקה את המשפחה שלה על הכתפיים.וכל זה בלי שהזכרתי את אופיר,שלא טמן ידו בצלחת והצטרף גם הוא למעגל "אלה שקורים להם דברים דרמטיים" כשחזר במפתיע מלונדון ישר לתל השומר.
ובלי שהזכרתי את עומרי,האחיין החדש שלך,שעליו שירה סיפרה לך בעצמה.
כן, אין ספק שהיינו עסוקים השנה, לטוב ולרע. וכל כך מוזר שאתה לא חלק מכל זה.
אנשים שהכירו אותך השתנו כל כך, או אינם,והאנשים החדשים שהצטרפו לחיינו,בכלל מכירים אותך רק מסיפורים(אני זוכרת שאמרתי את המשפט הזה כבר בשנה השניה,וזה רק הולך ונהיה יותר ויותר משמעותי...).
רק רצינו שתדע,שאנחנו עדיין מתגעגעים,עדיין חושבים איך סיטואציות שונות היו נראות אחרת אם היית כאן.
עדיין מתרגשים אם מישהו אומר או עושה משהו שמזכיר אותך...
ומקווים שזה לא יגמר לנו אף פעם...
דורית.