10.3.06 - ההספד של עמית אלקבץ |

היה זה רק אתמול
כשקיבלנו את הידיעה הנוראה מכל
עומר נהרג בלבנון
שבע שנים חלפו מאז
אותו יום נורא
היתי ילדה בת עשר וחצי בתחילת דרכה הצופית
בדרך לקרנבל פורים בשבט
מקץ שלושה חודשים
עמדתי שם על הבמה
תמונתך הגדולה מאחורי
חיוך מקסים על פניך
קהל רב, לפני
משפחה חברים והרבה צופים.
בשם הדור הצעיר של המשפחה, הבטחתי
כי מורשתך, מורשת עמר אלקבץ תעבור מדור לדור.
והיום כאן
שבע שנים אחרי
קהל עצום
משפחה חברים והרבה צופים
מול חלקת הקבר שלך
מקום שהפך לחלק מחיי.
אני עמית אלקבץ הבת של בן דודך
מספרת לך בהמון גאווה
שבחרתי במורשתך,
החלטתי לצאת לשנת שירות
במסגרת תנועת הצופים.
רבות שוחחתי איתך בתקופה האחרונה
שאלתי שאלות
הבעתי ספקות
העליתי חששות,
אך
מורשתך היא שעזרה לי להחליט.
מסלול חייך והחותם שהשארת
אצל כל אחד ואחת,
אצל כל חניך וחניכה,
מדריך ומדריכה,
חידדה אצלי את התובנה,
הנתינה האדירה שלך,
היכולת להושיט עזרה,
להתמודד עם קשיים,
לא לפחד לדבר על ערכים,
לראות את השונה והאחר בחברה,
הרצון לקום ולעשות דבר,
לשנות את הקיים,
לא לשחות עם הזרם,
לא תמיד לצעוד בתלם,
לחלום חלומות של ציונות,
לשאוף לשלמות.
כל אלו גרמו לי להבין
מהי בעצם מורשתך
ואני ממשיכה ומבטיחה
מורשת זאת תמשיך ותלווה
אותנו, הדור הצעיר במשפחה.
אחרינו בדרך הצופיות צועדים
עוד ועוד בני בני דודים,
בגאון אשא את רוח ההתנדבות
את תחושת השליחות,
כי אם אני מבינה
זו הייתה צוואתך.