13.3.09 - ההספד של אבי שפורר |

עומר,
עברו כבר 10 שנים. זה די הרבה זמן. זמן שמספיקים בו לא מעט דברים. צבא, אוניברסיטה, עבודה, קריירה, חלקנו אפילו משפחה. זמן שמתבגרים, מתפתחים, מתקדמים בחיים ומגשימים חלומות. כל כך הרבה דברים שלא זכית להם, בשל אותו מטען ארור שלחץ על כפתור ה"סטופ" של חייך. כשאני נזכר בך, הדברים שעברתי ב-10 השנים האחרונות גורמים לי להרגיש כאילו עשיתי משהו רע. הרי החיים שלי נמשכים, בעוד שלך נעצרו.
אני רוצה לבקש סליחה.
סליחה שהחיים שלי, ושל אחרים, נמשכים. סליחה שאנחנו ממשיכים להתקדם, לצבור חוויות, ממשיכים לחיות.
אבל עומר, בקשת המחילה הזו איננה שלמה. הרי שכבר כילדים קטנים למדו אותנו, שכאשר מבקשים סליחה על משהו רע שעשינו אנחנו חייבים להבטיח שלעולם, אבל לעולם לא נחזור על אותו מעשה. את ההבטחה הזו אני לא יכול לתת. להיפך, אני יודע שנמשיך לחיות, שנמשיך להגשים עוד חלומות ולכבוש את הגבעות של החיים.
אבל למרות שהבקשה לא שלמה, אני בכל זאת רוצה לבקש.
אז... סליחה, אני מצטער.
ויש עוד משהו שאני רוצה להגיד. יש לך אתר אינטרנט. כן, omer.org. אתר מדהים. שומעים שם את גלי הים, ויש שם שירים, תמונות וקטעי וידאו. כל פעם שאני נכנס אליו הדמעות פשוט זולגות מעצמן. זה יישמע קצת מוזר, אבל האתר הזה כל כך "חי". יש שם אפילו תמונה של הקבר שלך. בעצם, אפשר לחשוב עליו כעל קבר וירטואלי. כזה שאפשר לפקוד בכל זמן ומכל מקום, כאילו היה מעבר למרחב ולזמן.
בעתיד הקרוב אני אסע למקום רחוק, לתקופה ארוכה. זה פשוט חלק מהמסלול שבחרתי. סביר להניח שלא אוכל להיות כאן בשנה הבאה, או בשנים הקרובות. אני מבטיח שלמרות המרחק אני לא אשכח. בכל שנה, בי"ב באדר, אני אפקוד את קברך הוירטואלי, אקשיב לשלמה ארצי, ואזכר...
אבי שפורר