13.3.09 - ההספד של דורית נאמן |

עמר,
איך פתאום עברו 10 שנים. בלי ששמנו לב עבר כל כך הרבה זמן.
אני עוד זוכרת איך אחרי 3 שנים בערך כתבתי לך ש "החברים החדשים שלנו כבר מכירים אותך רק מסיפורים..." - אז עכשיו זה כבר הרבה מעבר. כמעט לכולנו כבר יש משפחות חדשות,כבר נולד לנו דור חדש שיכיר אותך רק מסיפורים.
וזה תלוי רק בנו.
זאת אחריות עצומה לחשוב שאנחנו קובעים אם אתה תיזכר בעולם הזה ואיך. לא הספקת להגיע לשלב של להשאיר אחריך צאצאים שימלאו את העולם בהעדרך, ועלינו מוטלת המשימה לגדל את הילדים שלנו כך שידעו מי היית, מה אהבת ומה היה לך חשוב.
כדי שאתה תמשיך לחיות עוד דור.
אני מבטיחה לספר עליך לניצן ואופיר, הבנות שלי ושל גיא.
הן רק בנות 3 חודשים וכבר יודעות שהן אוהבות את שלמה ארצי ואת הפועל ת"א, יצא להן להיוולד בשנה טובה.
יש סיכוי שהן כבר מזהות את שיר הצופים...
יכול להיות שמישהו כבר שר להן את זה לפני המקלחת...
הן כבר הספיקו להיות ברחובות כמה פעמים,אפילו כשרחובות הייתה כמעט בטווח הטילים והבינו שזה לא כל כך רחוק...
הן כבר פגשו את ההורים שלך ואת החברים שלהן לקומונה, אוהד,גדי ויונתן. כולם בנים, איזה כיף!
הן כבר שמעו עליך סיפורים, אפילו שלא בטוח שהן ממש הבינו מה אני רוצה...לאט לאט, צריך להתחיל איפשהו...
אני מבטיחה לדאוג שהן יכירו טוב טוב את המשפחה שלך ואת הסיפורים עליך.
אני מבטיחה להשתדל לגדל אותן על פי אותם ערכים שאתה ואני גדלנו וחונכנו עליהם- יושר, חברות, יוזמה, אהבת הארץ ואמונה בכך שכולם אנשים טובים עד שיוכיחו לנו אחרת.
אני מבטיחה שאנחנו, ההורים (כמה מוזר לקרוא לעצמנו ככה...) נמשיך להישאר בקשר כמו שתמיד רצית ונדאג שגם הילדים שלנו יהיו קשורים אחד לשני.
אני מבטיחה לא לשכוח אף פעם איך הכרנו אחד את השני וכמה חדורי אידאולוגיה היינו אז,
ויותר מהכל אני מבטיחה להמשיך ולכתוב לך מכתב קטן כל שנה ולקרוא אותו במעמד הזה.
אוהבת מאוד,
דורית.