2.3.07 - ההספד של דורית נאמן |

זהו עמר, סימן ראשון לזה שאתה מתרחק מאיתנו. כבר שבוע שאני מנסה לכתוב ואני מוצאת את עצמי בלי מילים. ז"א, יש לי הרבה מה להגיד, הרי תמיד יש לי... אבל אין לי שום דבר שעוד לא אמרנו...
כבר 8 שנים רנחנו דשים ודשים בזכרונות שלך, כולם ביחד וכל אחד עם עצמו, עד שזה נראה כמו אלבום תמונות, קטעים מהעבר, כשכל תמונה מזכירה לך משהו, ואתה כל כך נהנה להסתכל עליו... וכשהוא נגמר אתה מצטער שאין עוד, וחבל שלא צילמת יותר... אבל כאן אין יותר. כאילו הכל נעצר מוקדם- הרבה יותר מדי. נתקעת לנו באלבומים כ"כ צעיר. לכולם נוספו עוד ועוד אלבומי תמונות שמכילים חוויות וזכרונות חדשים וגם פחות חדשים- והם כבר לא מכילים אותך. כל אחד נשאר עם הרגעים הקטנים של עצמו שבהם פתאום הוא נזכר בך.
אם זה סתם כשמתחשק להרים אליך טלפון ולהפגש באיזה בית קפה, או באוטו כשרואים איזה נהג שדומה לך ותמיד אז בדיוק יש איזה שיר של שלמה ברדיו.
או בלי שום קשר לכלום,כשפתאום זה מכה,שנשארנו עם חבר אחד פחות.
אז רק שתדע,שלמרות שאין לי שום דבר חדש להגיד- אני עדיין מתגעגעת.
דורית.