2005 - ההספד של דורית קרן |

היתה לי התלבטות קשה אם לדבר או להקריא, בסוף החלטתי שאם אני אדבר , כנראה אף אחד לא יבין, אז עדיף שאני אקריא....
חיה ביקשה ממני לספר קצת על עמר כפי שהיה בקומונה, כפי שני זוכרת אותו. האמת, אני זוכרת דברים מאוד מאוד מסוימים, והיום כבר די קשה לי לזכור אותו כמכלול. אני מניחה שרבים מכם נמצאים באותו מצב ולכן אני חושבת שהרעיון הזה, של הרכבת "פאזל עמר" מחדש הוא רעיון חכם.
כשאני מנסה לשחזר רגעים עם עמר הרגע הראשון שעולה לי בראש הוא עמר חוזר מריצה, השעה 14:00 בצהריים, מזיע ומסריח , לובש מכנסי התעמלות, קצרים,אדומים ודהויים של הנהגת דרום שזמנם עבר מזמן, מרכיב משקפי שמש, בלי חולצה, חושף בגאווה את שלל הצמיגים שהצטברו לו באזור הבטן במהלך שנת השרות. אח"כ הוא מוציא מהמקרר בקבוק מים שכתוב עליו "ברקה", שהובא מסיני ונמצא בפריזר כבר כמה חודשים טובים וכולו מקומט ושבור, אבל העיקר שהוא מסיני.
בקיצור,עמר מוציא את הבקבוק הזה, מרוקן אותו בלגימה אחת, וכשאני שואלת אותו למה לא לרוץ בערב, הוא עונה: "מה, הכי כיף (עם דגש על ה"כי") זה לחזור מזיע מהריצה ואז לרוקן בקבוק מים! "
שלא תחשבו חלילה שזה קרה יותר מדי פעמים.... קרוב לוודאי שהוא יצא לרוץ בערך פעם וחצי, ובמקרה אותה אני זוכרת.... רוב הפעמים הרעיון לרוץ נשאר רק בתאוריה... בד"כ זה היה נגמר בלשבת בסלון על הספה,מוקף בעיתונים ומתכנן מה יכין לאכול היום (כמובן,רק מתוך הנחה שהיום תורו לבשל..).
האמת שאת הארוחות שלו הכי אהבתי, ויסלחו לי כל שאר הבשלנים... סלט כרוב גדול עם הרבה מיונז,מלח ופלפל, סלט שלנצח יקרא בפי "הסלט של עמר", איזשהי תוספת שאני לא זוכרת מהי,ויש סיכוי טוב שהוא הפיל על מישהו אחר להכין אותה...כנראה שעלי... וגולת הכותרת- הקציצות שחיה שלחה מחינאווי, עשויות על הגריל החשמלי. הקציצות היו כל כך טעימות שהעונש של לנקות אחריו היה קצת פחות מעיק... כן..כן...גם זכות זו נפלה בחלקי! לנקות את המטבח אחרי עמר! פוגרום היא מילה עדינה לעומת מה שהלך שם!!! תארו לעצמכם, הכיור עולה על גדותיו בכלים, השיש מטונף, וגם הוא מלא בכלים, אלוהים יודע בשביל מה הוא היה צריך כל כך הרבה כלים... הארונות מושפרצים בכל מיני דברים, על הרצפה חתיכות של כל מה שלא נכנס לקערות, ועל הכל מונח הגריל החשמלי, שלכי תמצאי מה לעשות איתו....
טוב, לפחות מכל הסיפור למדתי להכין סלט כרוב ושיש דבר כזה "גריל חשמלי"...
אומרים שטעם וריח הם שני זכרונות שלא שוכחים...על הטעם כבר דיברנו, וחלקית גם על הריח. אבל התמונה לא תהיה מושלמת אם לא אזכיר את ריח הניחוח שעמד בחדר של יוני ועמר בבוקר. מספר פעמים סיכנתי את חיי ונכנסתי להעיר אותם... לא נשארתי יותר מכמה שניות... לעמר היה קטע עם אור ואויר בלילה. הוא אהב לישון בחדר אטום,ויוני,כמו ילד טוב,לא התווכח. הוא היה שם שמיכה (לא סדין חלילה,ממש שמיכה!) בין החלון עצמו למשקוף,לפעמים 2 שמיכות אם אחת לא הספיקה, וסוגר את החלון על השמיכה כך שטיפת אור,ואיתו חמצן לא יכלה לחדור פנימה. כך ישנו להם יוני ועמר במשך שנה שלמה ואיש אינו יודע איך שרדו את הלילה....
יש עוד המון דברים קטנים כאלה, שמזכירים לי את עמר, ודוקא אלה הם הדברים שלעולם לא ימחקו מהזיכרון, מכיון שיש להם צבעים וריחות וטעמים... אני חושבת שרק ככה אפשר לזכור בן אדם באמת.