הנה אותו יום נורא
אותו יום נורא בו נשמעה הידיעה,
איך אפשר שעברו כבר ארבע שנים?
ושוב יש על קברך דמעות, פרחים ואבנים קטנות,
אני מסתכל סביב
הנה אותם האנשים
משפחה, חברים וחניכי הצופים,
כולם באו לכאן שוב,
כמו באותו יום נורא, נורא מאד
כולם באו לכאן כדי להיות בקרבתך,
להניח אבן, פרח ולהזיל דמעה,
אלה האוהבים אותך
אלה שלעולם לא ישכחו אותך,
ותמיד יוקירו את זכרונך.
