9.3.2012 - ההספד של מירב וייס |

חזרה להספדים >

זיכרו אותי,
זיכרו אותי בימים שקטים,
גם כשבחוץ טיפות הגשם מטפטפות .
שזיכרונותיכם לא יהיו מלאים באבל,
ורק הימים היפים שידענו יישארו.
זכרו אותי כשכוכבי הערב יביטו עליכם.
זיכרו אותי בימים שתשכימו מוקדם,
בשביל לתפוס מבט על זריחת השמש.
זיכרו אותי כשתטיילו בארץ,
זיכרו אותי במפגשים שלכם,
וכשתחשבו עלי,
תדעו שאני לא רוצה שתבכו,
אלא תחיו עבורי,
תצחקו בשבילי כי כשאתם שמחים כך גם אני.
זכרו בדיחה ישנה שחלקנו ביחד,
זכרו אותי שאביב פורח,
חשבו עלי, כשאתם מאושרים
כי כל עוד אתם חיים, גם אני חי.
עמר,
הלב שלי נחמץ על דור שלם של ילדים ביניהם גם ילדיי שכמעט ולא זכו להכיר אותך בחייך הקצרים .
הלב שלי מתרחב ומתמלא נחמה וגאווה על דור שלם של ילדים ביניהם גם ילדיי שלמדו להכיר אותך
וללכת בדרכך, מתוך סיפור חייך הקצרים .
אני חוזרת לאותו יום אומלל בו נתקבלה הידיעה על מותך .
הייתי אמא צעירה לעידו שכמעט מלאו לו 5 ויעל תינוקת שכמעט מלאה לה שנה .
והיום בו יצאת מחיינו, הוא היום בו נכנסת אלינו הביתה .
שלש עשרה שנה חלפו מאז ....
כל כך הרבה נקודות מפגש משותפות עם העשייה שלך, עם האמירות שלך , עם האנשים שהכרת
מקרבות אותך אלינו....
לעיתים הן מעלות חיוך , לעיתים כאב , לעיתים הן נוגעות , לעיתים מרגשות .
אבל לעולם הן מעלות את הזיכרון והגעגוע .
שלש עשרה שנה חלפו ....
עידו מסיים בקרוב את השמינית כמרכז צעיר ויוצא לשנת שירות.
גם רועי שאז עדיין לא נולד, ויעל פעילים בצופים .
אינני יודעת אם זו ידנו המכוונת כהורים , ידו המכוונת של הגורל , ידה של הגנטיקה ואולי זה אתה ?
זה בטוח אתה !
כי היום בו יצאת מחיינו הוא גם היום בו הגעת אליהם.
ואנחנו....?
אנחנו , גאים לחיות אותך, להכיר אותך ולזכור אותך בדרכך .
מירב , בת דודתך.

POWERED BY קידום אתרים
© 2018 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ