מאת - בן יקר / מוטי לוי - נכתב לזכרו של עמר | 23/03/2009

עמר הילד צומח וגדל
כובש שבילים ולא חדל
הולך לאיטו מטביע חותם
על מבקש שוחר ותם.
קרן אור ראשונה עמר פוגש
והנתינה בעמלך כה תרגש
עת נאספת לים קרן אחרונה
כמו נסה היא אל מעונה.
בכל אשר ידך תשלח
באושר עמלך הרב תצלח,
הקשת על שלל גווניה דרוכה
לעבודתך כה תרחיב חיוכה.
הבר פותח צוהר לעמר
יטפס יעלה חיש כתומר,
יפסיע בשביל יוביל דרך
יפלס נתיב יקבע ערך.
בערב קר בלילה אפל
בארץ ארזים אויב שפל,
נשמע הרעש רעדה האדמה
צנחו שקט הס ודממה.
ניצב כמו דומם זה השער
אליו לא יבוא עמר הנער,
רק דרכו נותרה רוחשת
עיקוליה רבים אך לוחשת.
חובק בעוז את יקיריו הצער
נופי ימיו שותים אף בליל סער,
על עלם הצופים הנדיב רחב הלב
חקוקות מילים בסלע לאדם אוהב.