מאת - קובי | 07/05/2008

"ואם אחד מאיתנו הולך מאיתנו..... משהו מת בנו!!!"
עומר, אתמול ערב יום הזכרון, צפירה בת דקה, דקה שנראתה כמו נצח.
אותו הצליל העמוק, מפלח את ליבי לשניים. מעמיק את הכאב ומזכיר, שאמנם ביום הזה הכאב חזק מן הרגיל, אך בכל יום אחר הכאב קיים, הכאב שם, הכאב לא נדם.
אני עומד באותה הדקה ויודע שלמחרת תהיה אחת של שתיים, שתי דקות כאלה, שבה ליבי יקרע, והדמעות יזלגו גם מבלי שרציתי או ביקשתי.
ואכן הגיע הבוקר, בשעה 11 בדיוק, מגיע הצליל שוב, הצליל שמפלח את ליבי, וקורע את ראשי. אותו הצליל שמזכיר, שנה אחר שנה שעומר, אתה כבר לא איתנו.
שמור עלינו מלמעלה.
שולח חיבוקים למשפחה ולכל החברים, אלה שהכרנו יחד ולאלה שרק אתה מכיר,
ומודה לך על כך שנפל בחלקי להכיר אדם מופלא כמוך.
יהי זכרך ברוך
קובי