נילי בנקירר דה שליט | 25.04.2012
עמר,
אפילו שעברו 13 שנה, אני זוכרת את הכל כאילו היה זה אתמול. את ההודעה על לכתך, שפתאום גרמה לי לחשוב על כל הרגעים הקטנים שזכיתי לחוות איתך.
ולא יודעת למה- אבל דווקא הדבר שאני זוכרת הכי טוב הוא, שביום שבט, הגעתי בערב לעזור. נסעתי ברכב והיו אלה ימים של אחרי הגשמים, כל הדרך היתה מלאה בביצות. ופתאום הגעת אתה ממולי, ושאלתי אותך אם המשך הדרך ראויה לנסיעה.. ואתה ענית לי - ברור, הדרך כבר ממש קלה. עם החיוך הזה שלך. אמרנו ביי, אני המשכתי לנסוע ואחרי חצי דקה לפתע ניצבה לפניי שלולית מים ענקית -או יותר נכון, ביצה עצומה ועמוקה, שהשתרעה לכל רוחב הדרך. ואני התחלתי לצחוק, ו"הודיתי" לך בליבי על שהזהרת אותי. וזה בעצם מה שמאפיין אותך, הפשטות שלקחת את החיים, שלמעשה - אין דבר העומד בפני הרצון. הכל היה קטן עליך - לא ראית לפניך מכשולים.
תודה עמר, שנתת לי לחוות רגע קטן זה איתך, רגע לפני לכתך מאיתנו.
תמיד תישאר בליבי,
נילי.