עמר,
הנה שוב הגיע יום הזיכרון ויש כלכך הרבה לומר לך. אתחיל בנאום שהקראתי לפני שנתיים בשבט שריכזתי, שבט עומר, בבנימינה.
"חניכים, מדריכים ואורחים יקרים,
אחינו בכינו ללא משקפיים,
עד סוף העיניים, עד קצה הדמעות,
עד ערב יורד לו, עד לילה בודד פה
עד בוקר שבא, למדנו לבכות
כתב שלמה ארצי לזכרו של בן דודי עמר אל קבץ שנהרג בלבנון ב - 28/2/99.
כן מאז שאני ילד אני משפחה שכולה
בחגים, בטיולים, במפעלי הנצחה רבים.
עמר היה חניך מדריך ומרכז בשבט שני"ר רחובות.
עומר המשיך ללוות אותי במהלך חיי, גם כאשר בעצם נפקד מהם-
גם אני כמוהו, הייתי חניך בצופים,
גם אני כמוהו, יצאתי לשנת שירות,
גם אני כמוהו, בחרתי בשירות קרבי.
ולמרות שמכינים אותנו לשירות שכזה כל החיים, אנחנו יודעים בתור חיילים קרביים שדברים יכולים להשתבש.. אבל תמיד מאמינים ומקווים לטוב.
את השכול פגשתי פעם נוספת, כאשר אחד מחיילי נהרג בקרב בסג'עייה במהלך מבצע "צוק איתן", שהתרחש לפני פחות משנתיים.
דניאל פומרנץ היה שמו.
גם הוא כמונו, היה חניך בצופים,
גם הוא כמונו, בחר בשירות קרבי.
ולמרות שמכינים אותנו לשירות שכזה כל החיים, אנחנו יודעים בתור חיילים קרביים שדברים יכולים להשתבש.. אבל תמיד מאמינים ומקווים לטוב.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש שכול..שכול אישי שכול לאומי דמעות וגעגועים
השכול נמצא בכל פינה וכמעט אין משפחה שלא מכירה את התחושה..
עומד פה היום ומביט בכם, נוער איכותי, מעורב, אכפתי, ובליבי תפילה
שנמצא את הדרך לחיות בשלום בארץ שלנו."
השנה רועי ניגש אלי לפני שהחל הטקס ואמר שהוא לא מבין איך לא חשבתי להביא כתבה על העליית ליגה והחזרה שלנו לליגת העל (הוא לא יודע שכבר ניהלנו על זה שיחה רצינית), אז הוא הביא בעצמו, הניח על הקבר שלך וצילם, אז ביקשתי שישלח לי ובאותה המהירות זה כבר היה בטלפון של הדובר של הפועל ובדרך לעלות לפייסבוק (נו הזה של צוקרברג) של הקבוצה, ועכשיו כולם יודעים שאתה איתנו, שמח בשמחתנו שהפועל חזרה.
אוהב ומתגעגע.
18/4/18, יום הזיכרון ה-19 מאז שעזבת.