1.3.1999 - בלוויה - ההספד של עמיצור (עמי) פרלמן |

עמר יקר שלנו,
לא נודבתי ולא התנדבתי לשאת מילות הספד. פשוט חשתי, שאנו חייבים לך מילות הסבר בטרם
יסתם הגולל.
משוכנע אני, שמפיות רבים אני דובר ולו רק יכולת לראות כמה???
לא אתה עמר יקירי בחרת את המקום או את השעה ללכת מאיתנו, היתה זו "המשרה" שהתפנת לך
שם במרומים. "משרה" שכל כולה נתינה ועשייה בטוהר לב, ביושר, בנחישות, ועם חיוך על הפנים.
כלום יש מישהו אחר הראוי לאותה "משרה" מאשר אתה?
מה שאדם מן השורה לא תורם במשך כל חייו למען הזולת תרמת אתה ב 22- שנות חייך.
האמן לנו עמר,בזכוכית מגדלת בחן אותך היושב במרומים בטרם החליט לצרפך ל"צוות המובחרים"
שמחזיק הוא לצידו.
"סתם" כך להיהרג? לא, זה לא אתה עמר, אלא אם כן יהיה זה בשיא העשייה והנתינה שלך ומתוך
אמונה שכך צריכים הדברים להעשות.
כך רצה גם היושב במרומים שנזכור אותך.
שורות שורות עומדים פה חבריך לתנועת הצופים בעיניים דומעות.
"פורימון" השנה הפך לטכס קבורתך.
איך לא, עמר? שבט לתפארת בנית בצופים.
כל חבריך מהקומונה החניכים שלך מאור-יהודה כולם כאן.
כל בני משפחתך, גם הרחוקים ביותר הגיעו ללוות אותך בדרכך האחרונה.
מי בעצם לא? כולם פה.
בחרוק שיניים לחמת לשוב וללבוש את השכפץ לאחר פציעתך בסיירת.
לא עזרו הבקשות, לא עזרו התחנונים, קיבלת לבד את החלטותיך והרי אתה היית בנפשך לוחם.
רק לתת, רק לתרום... זה מה שידעת.
נתת ונתת עד שנתת את כולך, נתת את חייך.
האמן לנו עמר, שבזכוכית מגדלת בחן אותך היושב במרומים, בטרם החליט לצרפך ל"צוות-
המובחרים" שלצידו.
"אסור לקטוף את פרחי הבר..." נכתב, ואתה נקטפת מאיתנו.
יהי זיכרך ברוך.