1.3.1999 - בלוויה - ההספד של צוות מפקד היק"ל |

עמר,
לפני כמה חודשים, כשהגעת סיפרת שהייית בפלס"ר )פלוגת סיור( של גולנו
ושנפצעת ועברת ניתוח ברגליים.
סיפרת לנו שלאחר שהחלמת הציעו לך להשתחרר שחרור מוקדם מהצבא אבל אתה
התעקשת העלית שוב את הפרופיל ששלך במטרה לחזור לשורות הלוחמות.
כמוך גם אנחנו הגענו לצוות כי רצינו לתרום אך אתה תרמת את חייך.
ואנחנו כאן עכשיו עומדים ולא מאמינים, הכל רץ לנו מול העיניים, הכל קרה כל-כך
מהר, הכל הלך... ועכשיו כלום כבר לא נשאר.
התאמנו, תרגלנו מצבים שונים, דיברנו בינינו, חשבנו יחד כל מיני מחשבות ואמרנו
דברים...
הכל נראה כאילו אנחנו מוכנים לכל מצב ומצב, כאילו אנחנו יודעים לעשות הכל...
והנה ברגע של אמת נשארנו חסרי אונים. מחבלים ארורים באו וקטפו לנו אותך,
דווקא אותך, שלא שנאת איש ושהאמנת כל-כך בשלום.
עכשיו אין לנו יותר עם מי לצחוק, אין כבר מי שיצעק לא לעשן בחדר, אין כבר מי
שישכנע את כל אחד ואחד מאיתנו ללכת ולשחק כדורסל במקום לרדת לק"ש
לשתות כמה בירות. אין יותר על מי לצחוק שהוא היה המג"ד בצופים עוד לפני
שהוא התגייס. פשוט אין.
אנחנו כאן, קוראים לזה לתת כבוד אחרון, אבל בשבילנו זה בטוח לא אחרון.חלק
מאיתנו מת היום וישאר כאן איתך.
אתה תשאר חרוט בתוכינו ותמשיך עםכל אחד ואחד מאיתנו במהלך חייו.
עמר,
היית לנו אח, אח שלנו, תודה על הכל, ואיפה שלא תהיה עכשיו, תדע, בלב אנחנו
תמיד איתך.
ננצור את שמך ונמשיך בדרכך,
מצוות מפקד ופקידות לשכת היק"ל.
יהי זכרך ברוך.