1.3.2002 - ההספד של אורן טופות |

עמר,
שלוש שנים עברו להן מאז אותו יום שנפרדנו ממך.
שלוש שנים שאנחנו לא מאמינים, לא מעכלים ולא משלימים.
ולצד החיים מחכים לאותה פגישה שתהיה לנו שם למעלה במרומים.
שלוש שנים של חלל ריק שנוצר, נשמר ונשאר בתוכינו, ואנחנו כל כך חסרים בלעדיך.
לעולם לא נהיה יותר אותם אנשים שלמים כפי שהיה כשהיינו יחד.
בשנים אלה היית אמור להשתחרר מהצבא , לגלות יבשות חדשות, מקומות חדשים, לתכנן את החיים
הבוגרים שלך, להנות מהיפה בחיים, ולהמשיך לתת לנו להנות ממך ומכל מה שיצרת סביבך.
אך הכל השתנה לנו. לצד הגעגוע האינסופי אליך, והכאב שטבוע בנו שוכנת בנו אהבה גדולה אליך,
ותחושה של תודה ענקית על אותן שנים נפלאות שהיית איתנו ושהראית לנו את כל אותם דברים יפים
שניחנת בהם, הידע והעשיה, שהענקת לנו.
תודה לך על כל הזיכרונות שהשארת לנו.
עמר,
תנוח על משכבך בשלום, ואני מבקש שתמשיך לבוא ולבקר אותנו, בדרכיך המיוחדות, גם בחלומות
שלנו.
אוהב ומתגעגע, אורן