10.3.06 - ההספד של שירה אל-קבץ |

עומר
לפני שבועיים וחצי נולד לנו בן.
כאשר יצאנו מהבדיקה בה גילינו את מין העובר אמרתי לדני: " שיהיה לך ברור -
לילד הזה יש כבר שם".
התחושה שאני רוצה את שמך בין ילדי הייתה כה חזקה שלא היה כלל מקום לספק, החלטנו להוסיף לשם את האותיות ו' ו-י' כדי שיקבל קצת חיזוק וקיבלנו את עומרי.
עומר,
מאד מאד קשה להסתכל על תינוק כה קטן ומתוק ולחשוב שהוא קרוי על שמך- זה כמעט בלתי אפשרי- בלתי נתפס- מי היה מאמין !!
אני רואה אותך לנגד עיניי – מנסה לדמיין את תגובתך, את החיוך המבויש, ומנגד, את הגאווה הקולית שאפיינה אותך- "על שמי תינוק"
אני מנסה להרחיק לכת עם מחשבותי ולתאר איך היית בתור דוד לילדי, כמה רך היית איתם, איך הם היו יכולים להוציא ממך את הצד הרגיש שהיה בך – כל זה נותר איתי במחשבותיי.
אני רוצה להאמין ולקוות שמשהו ממך יידבוק בבני הקטן. משהו מתכונות האופי שלך: מהשאפתנות, המנהיגות, הצניעות, תחושת השליחות , רוח ההתנדבות, הדבקות במטרה, האופן בו אספת כל-כך הרבה חברים טובים- משהו ממך שיעבור אליו- כי רק אז אדע שמעבר לשם, ישנה המשכיות לאישיותך הכל כך חסרה.