10.3.06 - קרא עידו אלקבץ |

הכאב שאחרי הדמעות
...ואז זה קרה,
האסון.
בהתחלה לא מאמינים,
אחר-כך לא מבינים.
ואז מגיעות הדמעות,
ובוכים.
לא מפסיקים לבכות.
ועם הזמן
הדמעות מתמעטות,
ובמקומן מופיע מין חנק בגרון וְכאב.
כאב איום.
הגעגוע,
שבע שנים שאני מתגעגע אליך עמר,
והגעגוע הזה כואב.
אני לא יודע איך אפשר על הגעגוע הזה להתגבר,
כי ככל שהזמן חולף, זה נעשה קשה יותר ויותר,
ןהכאב הזה, לרגע לא חושב להרפות,
זה הגעגוע שאחרי הדמעות,
וככל שהדמעות מתרחקות
כך הכאב מתגבר,
הוא אף פעם לא נחלש,
הוא רק מתחזק עוד יותר.
אותו אי-אפשר לעצור,
אותו לא רואים,
הוא עמוק עמוק בלב.
הוא נותן הרגשה שאין לאן לפנות.
זה הכאב,
שאחרי הדמעות.