נילי בנקירר -דה שליט שכתבה את הפוסט מלמדת היום ולא יכלה להגיע לאזכרה. התבקשתי לקרוא את הדברים בשמה.
את הקטע השמעתי בפני תלמידיי ביום הזיכרון.
היום, לפני 23 שנים בדיוק, חברה שלי הגיעה אלי הביתה ובישרה לי שעמר נהרג בדרך מלבנון לארץ כשהרכב בו נסע עלה על מטען רב עוצמה, כל נוסעי הרכב בשיירה הזו נהרגו ביניהם גם עמר.
אבל לא על זה רציתי לספר לכם, על זה אפשר לקרוא בגוגל. אני רוצה לספר לכם על עמר שאני הכרתי.
אני מלמדת אתכם שנה וחצי, ובתקופה זו הספקתם להכיר אותי, ומי שמכיר אותי צריך להכיר גם את עמר אל-קבץ.
עמר - (בכתיב חסר, ככה הוא הקפיד לכתוב את שמו) היה המדריך שלי בצופים, אני הייתי בכיתה יב, הוא היה אז בצבא, גדול ממני בשלוש שנים,
בסופי השבוע כשהיה חוזר מהצבא, היה נפגש עם חניכי השכבה שלנו, שכבת עובדה לשיחות על החיים, על שנת השירות ועל צהל.
לפעמים בחיים, יש לנו היכרויות קצרות עם אנשים, שהופכים לגמרי את עולמנו ונכנסים לנו עמוק עמוק ללב.
עמר היה אחד כזה.
יש לי המון דברים לספר עליו, אבל בחרתי לספר לכם דווקא על אירוע קטן שהיה לי איתו, על הציניות שלו ועל החיוך שלו שלקחתי לי לחיים.
היה לנו אירוע של הצופים, וכמה חבר'ה מהשכבה הבוגרת נשארו בלילה לישון בשטח כדי לשמור על הציוד.
אני וחברה שלי באנו לבקר אותם, נסענו לשם עם האוטו הראשון שלי, וכמו כל אוטו ראשון זה היה אוטו קטן וקצת מסכן.
בדרך לשטח הגיע מולי רכב, בתוכו עמר.
זה היה יום אחרי גשמים חזקים, ובחוץ חושך מוות...
עצרתי ושאלתי את עמר אם הדרך לשם נורמאלית. הוא, חייך אלי את החיוך היפה שלו ואמר לי:
״אין לך מה לדאוג הדרך מעולה ציק צ’ק את שם״.
ואני, אדם תמים, האמנתי לכל מילה שלו.
כעבור 20 שניות הגעתי לביצת ענק שאני אמורה לעבור.
עצרתי, קיללתי אותו בליבי. והסתובבתי לאחור.
והוא? כמובן עמד לו שם כדי לצפות במחזה.
עמד, הסתכל וצחק עלי בקולי קולות, אבל יאמר לזכותו שהוא הגיע אלינו, נכנס לרכב שלי, העביר אותו איכשהו וחילץ אותנו מהבוץ.
הסיטואציה הזו היתה יכולה להיות מלחיצה ומבאסת, אבל בזכותו ובזכות החיוך והציניות שלו היא הפכה למאד מצחיקה.
דבר נוסף לקחתי ממנו.
בחדר של עמר תלויה תמונה שהשאירה עלי רושם גדול.
בפעם ראשונה כשנכנסתי לחדרו במסגרת פעולה שהעביר לנו, ראיתי את
התמונה עליה היה כתוב
״להשיג את הבלתי אפשרי״
ומתחת לתמונה היה צילום של אדם המטפס על סולם לשמיים.
להשיג את הבלתי אפשרי" זה היה המוטו שעמר האמין בו."
תוכל להשיג כל מה שאתה באמת רוצה, גם אם זה נראה בלתי אפשרי.
לקח לי זמן להבין ולפעול על פי המוטו הזה, הייתי עקשנית וגם פחדנית, אבל עם השנים, למדתי להילחם על מה שראוי להילחם עליו, ועל מה שחשוב לי באמת, כשאת הפחד הותרתי לאט לאט מאחור.
התמונה הזו של עמר המתמלל אותה ומאמין בה בלב שלם, תמיד במוחי ברגעים בהם אני מחליטה שהמלחמה ראויה.
והנה עכשיו גם אתם מכירים חלק קטן מעמר.
אני מאמינה שככה, כשנדבר ונספר עליו הוא יהיה תמיד נוכח בינינו, אפילו שהוא כבר מזמן לא.
תלחמו כדי להשיג מטרות,
תחייכו ותצחקו גם כשקצת קשה,
כי זו היתה דרכו של עמר.
