11.3.22 - ההספד של שירה אל-קבץ ויינשטיין |

חזרה להספדים >

23 שנה.
השנה זה בדיוק הגיל שהשנים שאתה איננו הן יותר מהשנים שהיית בחיינו.                        הרי היית בן 22 במותך, 23 שנים שלמדנו לחיות עם חסרונך לצד היותך בזיכרונות של כולנו.
תהליך השכול והאבל הנו ארוך, מייגע ומייסר, משנה גוון וצבע.
בשנים הראשונות הרחתי את הריח שלך, שמעתי את קולך, אפילו דיימינתי אותך נכנס הביתה במפתיע כשנפתחת הדלת.
דמיינתי אותך נכנס   ויוצא, אוכל, כועס, מתעצבן... צוחק מדבר בקול אוכל פיתה עם חומוס וקבבים, גלידה של בן&גריס...
ולאט לאט הפסקתי.
היו  תקופות שראיתי אותך ברחוב בדמות של מישהו אחר, חשבתי שאתה דומה לו או שהוא לך, אבל גם זה חלף עם השנים.
כשהחברים שלך למדו באוניברסיטה, חשבתי מה היית לומד: ממשל, משפטים, או אולי מנהל עסקים? וזה נשאר עלום.
השנים חלפו, התחתנו, נולדו לנו ילדים, וניסיתי לחשוב במי היית בוחר כאישה, האם היית שלם עם הבחירה שלך, האם היית הולך אחריה בעיניים עצומות? כמה ילדים היו לך? איפה היית גר? בעיר במושב?
וגם זה נשאר עמום.
האמת, שכבר הפסקתי לדמיין, הפסקתי להריח ולשמוע, זה חלף והכל התכהה,
אך האובדן שלך, החור הזה בלב, החיסרון שלך, כל זה לא נשכח, זה לא נעלם ולא חלף.
רק המשפחה איבדה גוון , שינתה צבע ואנחנו כבר לא אותה משפחה שהיתה.
כל כך הרבה דברים החמצת, כמה היית גאה בכולנו:
באבא ובאמא שלא הפסיקו לחיות, ומשמשים לכולנו דוגמא איך אפשר להמשיך ולחיות גם אחרי האסון הזה, לצד הרצון העז שלהם להנציח את זכרונך,
הם תומכים, קשובים ותמיד שם בשבילי ובשביל משפחתי.
רועי, שהדביק את הפער וחובק שלושה קטנטנים מקסימים, מצליח מאד ומחוזר בעבודה. כמוך גם הוא נדבק באהבה למטבח ומבשל מעולה:  דגים, קציצות...
ואצלי, בתוך ביתי עם דני בן זוגי- היית אוהב אותו? מסתדר איתו?
ושלושה שכבר לא קטנים, מתבגרים, מעצבים את אישיותם, לומדים מתפתחים בועטים, מתחילים לסלול את דרכם העצמאית כבוגרים, מלאי עשיה ותוכן, דעתנים, מקבלים החלטות, כמה היית גאה בהם ובבחירות שלהם:
בפעילות שלהם בצופים  שכל כך משמעותית בחייהם.
ליקוש בחרה ללכת בדרכך – אחרי שריכזה את השבט אצלינו, היא בשנת שירות במעון צופיה- תורמת, ערכית, עוברת שנה לא פשוטה, אבל גם אתה אף פעם לא בחרת בדרך הפשוטה.
היית גאה בפעילות  של עומרי בצופים, הוא מאד דומה לך בחספוס בציניות וגם קצת במראה.
היית גם גאה בקסם המיוחד של גלי ובשמחת החיים שלה, היית מת עליה.
היית מאד גאה גם ביכולת  המופלאה של שלושתם להסתדר בעולם המשוגע שלנו- קצת כמוך...
בשלושתם אני מוצאת הרבה ממך, עבורם אתה מאד משמעותי, הם מכירים אותך היטב, למרות שהם לא ראו אותך אפילו יום אחד בחייהם.

הם מעריצים את דמותך והוויתך.
חשוב לי שתדע, שאתה מאד מאד נוכח בחיינו.
החמצת חיים שלמים, זה  קשה ועצוב ובעיקר בלתי נתפס, איך מישהו יקר נעלם בשבריר של שניה ומשנה חיים של כל כך הרבה אנשים יקרים, אנשים המנסים לחיות ולהחיות אותך בדמיונם ובזיכרונם. 
החברים הרבים והמגוונים שלך – מכל תחנות חייך , פוקדים את ביתנו לאורך השנים,  חלקם הפכו למשפחה וחברים קרובים שלנו לכל אחד מהם יש את העמר שלו.
היית אח מיוחד -דעתני, איכותי, מאד ערכי, צבעוני, היית בכל מקום , חווית את החיים כאילו ידעת שהם קצרים עבורך וככה נזכור אותך איתנו תמיד בכל סיטואציה שמחה מרגשת ועצובה.

POWERED BY קידום אתרים
© 2022 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ