זיכרו אותי.
אני, שמתתי מוקדם מדי ,
שהותרתי את שארית חיי לרוח ולאוויר .
אני, שהאדמה ירשה את גופי
ללא הסכמתי , טרם זמני .
אני, שלא אוהב יותר
ולא אכאב יותר .
אני, שמציבה גדולה סוגרת עלי
ולא נותנת לי לנשום
אפילו את מותי .
אני רוצה שתזכרו אותי חי.
שזיכרונותיכם לא יהיו מלאים באבל,
ורק הימים היפים שידענו יישארו.
זכרו אותי כשכוכבי הערב יביטו עליכם.
זיכרו אותי בימים שתשכימו מוקדם
בשביל לתפוס מבט על זריחת השמש.
זיכרו אותי כשתטיילו בארץ.
זיכרו אותי במפגשים שלכם.
וכשתחשבו עלי,
תדעו, שאני לא רוצה שתבכו,
אלא תחיו עבורי, תצחקו בשבילי,
כי כשאתם שמחים כך גם אני.
זכרו בדיחה ישנה שחלקנו יחד,
זכרו אותי שאביב פורח,
חשבו עלי, כשאתם מאושרים
כי כל עוד אתם חיים, גם אני חי.
ואני רוצה שתחיו,
כדי שגם אני אזכה לדעת חיים ,
אפילו בתוך זיכרונותיכם .
ולכם, כל חבריי וּמכריי,
אני מוריש את שארית חיי,
החיים שלא חייתי.
תחיו אותם כפי שאני אהבתי.
תטעמו אותם
ותמצו אותם עד תום .
אני, נדונותי להיות צעיר ורענן לנצח ,
אך מכם אני מבקש, שתזדקנו גם בשבילי ,
כי רק בקמילתכם ובזיקנתכם,
גם אני אזכה , סוף סוף, להיות כמוכם, בא בימים .
