15.3.2019 - ההספד של ענת אלקבץ |

חזרה להספדים >

28 בפברואר, לילה,                                                                                                                              
פיתחו של יום בטרם פרידה אחרונה. מנסים להירדם.
אבי- מחכה לנו יום קשה, 
חיה- אבי נגמרו לנו החיים,
אבי – לא, חיה'לה נמשיך לחיות, לטייל, לבלות ולזכור את עמר, בכל רגע, בכל מקום.
חיה מביטה אלי - נראה שהוא לא מבין מה שקרה.

 20 שנה אחרי, אבי צדק, ואת חיה הבנת .
שניכם יחד צעד אחר צעד התחלתם להבין את משמעות האסון.
לאחות את השברים ולחזק את הקשרים שהיו אבני הדרך של עלם צעיר מלח הארץ שידו בכל פעילות חברתית קהילתית.
בין חברי הקומונה, לשכבת עובדה, בין היק"ל לקבוצת הכדורסל, בין צופי אור יהודה לשבט שני"ר,
בין שלמה ארצי למפעל ההנצחה...
בידיעה חדה וברורה לא נשקוט, ננציח ונזכור. שירה ורועי מצטרפים אליכם במסע שנועד להרטיט
את הזיכרון האישי של כל אחד ואחת, וכמו שאת אומרת חיה, שכמה שיותר אנשים ידעו מי היה עמר שלנו.
מלאכת ההנצחה בוערת בכם יום יום שעה שעה. מעת לעת ניכרים רגעי התרגשות והצלחה שמחלחלים לבועת העצב האין סופית.
ואנחנו משפחה וחברים הרבה משפחה המון חברים נשאבנו אתכם להנציח  לזכור ולספר בכל כיתה, בכל קבוצה, בתוך הקהילות.
במשך 20 שנה הבטתי בפועלכם, היכולת הנפלאה לרתום את כולם לטיול עם מאות משתתפים בכל הגילאים, בנחלים ובשבילים, שעמר כה אהב, עם ערכת קפה ושיר בלב.
על הוויכוחים והתלבטויות שלכם, על הדקדקנות של חיה והדחיפה של אבי, על מנת לעמוד בלוחות הזמנים.
פעמיים בשנה בחרדת קודש נאספנו כאן, לשמוע, להשמיע, להיפגש ולנסות לתת לכם עוד רוח גבית למפעל ההנצחה החי והבועט שלכם.
הפכתם כל אבן על מנת ללקט עוד סיפור, עוד מידע ועוד חוויה.
תמיד הייתם נכונים לאתגר ההנצחה הבא, עבודות של תלמידים וצוערים אצלכם בסלון, חלוקת חבילות לחיילי גולני עם שבט הצופים, של אור יהודה ברמת הגולן, עטפתם בחום את כל מי שביקש לנחם.
כל כך הרבה חיבורים מיוחדים חיבורים אמתיים.
והספר הספר הזה שמונח במקום של כבוד בכל בית שתמיד מרגש לחזור ולעלעל בו להיזכר ולזכור לדייק את הזיכרון ולהזיל דמעות.
כשהעזתי ושאלתי חיה לא מספיק?
רק עוד את אור יהודה...
וככה בכל מקום בכל פינה בקצה כל גינה מגרש כדורסל,  אולם ספורט, כמה מילים שמספרות  ותמונה שלך צעיר לנצח מחייך חיוך ממיס.
ואתם הצלחתם, הצלחתם שבכל אחד ואחת מאתנו משהו מעמר מפעם בנו. 
למדנו מכם איך ממשיכים... איך ממשיכים לחיות, לבלות...  
איך ממשיכים ומקימים שבט לתפארת עם נכדים נפלאים.
זוכרת את ליקוש ילדה קטנה מראה לי כוכב בשמיים ואומרת שזה הכוכב של עמר. 
ארבע נכדות ונכד אחד שעמר בשבילם דוד קיים ונוכח.
המורשת הנפלאה של עמר עברה לעוד דור, הרי הבטחנו זאת מעל הבמה במופת שמורשת עומר אלקבץ תעבור לדורות רבים, זוהי הבטחה של ממש והיא מוטלת על הצעירים שבחבורה: אחייניך וילדי בני דודך ממשיכים בדרכך הצופית הציונית, שנת השירות -יצוקה כמו אבן בדור השני כמו גם שרות קרבי ומשמעותי, תמיד כשאשמע את משינה ברכבת לילה לקהיר אמחה דמעה, לעד מדריכים בחאקי עם עניבה ירטיטו את ליבי.
שני ניצחונות רצופים של האדומים ואפילו אני מביטה אליך לשמיים.
אבל הכי הכי אני מרגישה קרובה אליך במרפסת בשמורה מעל מפל התנור, כשברקע ארז הלבנון קילומטרים ספורים ממקום נפילתך מעל הנוף הגלילי שכה אהבת, במקום הומה אדם.
אני חושבת שאני רואה אותך גבוה בראש מעל כולם ואני צועקת, תעצור אני חייבת לספר לך על אבא ואימא  איזה קוליים הם, אתה חייב לבוא להגיד להם תודה הם הובילו אותנו במסע ההנצחה לזכרך במשך 20 שנה ניצחו בגאווה, שמרו על קשר, הוסיפו קשרים חדשים, וגרמו לאלפי אנשים שתהיה נוכח בחייהם.
אתה מחייך במבוכה אופיינית, מתבונן ופתאום שוב נעלם.

ענת.

POWERED BY קידום אתרים
© 2019 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ