בס"ד
מדי שבוע יש יום מיוחד, מתנה טובה שקיבלנו מה' יתברך, שבת שמה.
ביום הזה, שהוא אי של שפיות בתוך מרוץ החיים הבלתי נגמר, יש זמן אמיתי לשבת עם הילדים, עם האישה, להיות יחד, ולגעת בדברים שרק בניתוק מוחלט מהכל יש לך את הזמן והנחת לעשות.
לפני זמן לא רב, סמוך לימי החנוכה, ישבנו יחד בשבת, ערימה גדולה של ילדים על הדשא בחצר.
שלפנו את האלבומים ואת הספר של עמר, דפדפנו נזכרנו ודמענו.
בניי היקרים החלו שואלים שאלות, כמעט אותן שאלות מהפעם הקודמת שפתחנו את הספר לפני מספר חודשים.
אבא, ספר, מי הוא היה?
איך הוא היה?
אבא, אם הוא היה חי הוא היה נשוי?
כמה ילדים היו לו?
במה הוא היה עובד?
איפה הוא היה גר?
שאלות תמימות, אמיתיות, מטלטלות.
שאלות שרק ילדים יכולים לשאול, ולי לא היו תשובות.
המשכנו לעלעל בדפי ספר הזיכרונות, מתבוננים ובוחנים את תחנות חייך.
עשרים שנה עברו,
השתחררנו מהצבא, ואתה נשארת צעיר.
טיילנו, ואתה נשארת צעיר.
התחתנו, ואתה עדין צעיר.
למדנו, ואתה צעיר.
ילדנו ילדים, ואתה אתה עודך צעיר.
ועכשיו כבר כמעט הזדקנו, ואתה נשארת עדיין צעיר, צעיר לנצח.
כשסיימנו את הספר, באווירת ימי החנוכה, שאלו אותי בניי:
"אבא, עמר היה מכבי?"
'הבטתי בהם ועניתי:
'מכבי גיבור!"
אתמול בערב שוב הכתה המציאות את כולנו. נגררנו לעוד לילה של מלחמה.
מלחמה על הבית, על הזכות לחיות בשקט, על הזכות לגדל ילדים בשלום.
ודמותו של עמר המכבי מרחפת מעל כולנו שבזכותו ושכמותו שמסרו נפש בכל דור ודור על עמנו ומולדתנו, כולנו עומדים כאן היום.
אבקש לקרוא את אשר כתבתי בספר הזיכרון על עמר
שנה חלפה מאז נפרדנו - מעמר איש השלום.
את עמר הכרתי כשהגעתי ליחידה. ימים של לחימה יום-יומית בלבנון. הקולות העולים מתוך העם לגבי נסיגה מ"רצועת המוות" חלוקים, מסביב נהרגים חברים לוחמים, במדינה תקופת טרום בחירות, ביחידה נהלנו המון שיחות בענייני היום והנושאים הבוערים הפכו מיד לויכוחים לוהטים.
כל פעם התמונה חזרה על עצמה. ישבנו בצוותא לוחמים צעירים. כבר לא ילדים אך עדין לא מבוגרים, חיים במציאות שבכל רגע חוט חיינו עלול להתנתק, אך ממשיכים ונאבקים על דעותינו כאלו הדבר ישנה את המציאות. הויכוחים שבינינו היו טעונים ברגשות עזים בכעס בכאב ותסכול, ואז תמיד היה נשמע קול השלום קולו של עמר.
בויכוחים על הסכמי שלום, הם נגד והוא בעד.
הם פוטרים מלחמה ודם, הוא בעד שיחות והסכמים.
הם מקשים והוא עונה.
הם צועקים והוא בדרכו משיב ברוך ושלווה.
וכאשר שאלו את עמר :
בשביל מה אתה בכלל נלחם?"
תמיד הוא השיב :
"אני נלחם בכדי להשיג קצת שקט במדינה, אני נלחם כדי להשיג שלום."
עמר איש השלום, כזה היה.
עמר בו התקיים המשפט: "היה מתלמידיו של אהרון אוהב השלום ורודף שלום" "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו"
נוח בשלום עמר איש השלום.
שי אמרוסי, חבר ליחידת היק"ל.
