עמר
25 שנים חלפו מאז אותו יום עצוב ומטלטל. היום בו התבגרתי ברגע.
אני זוכרת היטב כל רגע ביום הארור ההוא. זוכרת איפה הייתי, מה הרגשתי, את הבלבול, הכעס והעצב שליוו אותי במשך זמן ממושך.
בהלוויה שלך היה בי צורך להיפרד ממך. לא יודעת מאיפה היה לי את האומץ. עמדתי פה במקום הזה בחשיכה מול המון אנשים שהתקהלו והגיעו לחלוק לך כבוד אחרון. קטע קצר מאותו הספד שלי מהלווייתך:
"עמר, אני לא מצליחה להבין ולעכל שהיום אני נפרדת ממך.
היית בשבילי החבר שאפשר להתקשר אליו בכל שעה ביום או בלילה ... כשסתם בא לי לדבר. אתה כבר לא תענה לי יותר."
באמת איך אפשר לעכל פרידה כזאת? היינו אז רק בני 22. ילדים מלאי חלומות ושאיפות. ילדים שצריכים ללמוד להתמודד עם פרידה כה קשה מחבר קרוב ואהוב.
אמא שלך כתבה לי לא מזמן שהיא זוכרת את העיניים העצובות שלי באותה התקופה.
את חג הסוכות השנה, משפחתי ואני בילינו באופן מפתיע ומשמח יחד באותו מלון בחו״ל עם שירה, דני ושלושת האחיינים הגדולים שלך: ליקוש, עמרי וגלי. במהלך החופשה יצא לנו לדבר עליך. הם שאלו אותי שאלות על הקשר שהיה לנו ואני שיתפתי אותם. הם הקשיבו בשקיקה, התעניינו ושתו כל פיסת מידע.
איזה אחיינים מקסימים יש לך, כמה חכמה, סקרנות ורגישות יש להם. נדהמתי עד כמה שלושתם מכירים אותך כאילו גדלו כל חייהם לצידך.
המפגש איתם גרם לי לחשוב איזה מין דוד היית יכול להיות עבורם. בטח היית בוחר להיות מעורב בחייהם, מייעץ להם בכל דבר, מקפיץ ומחזיר אותם לכל מקום, דמות להערצה. כמה היית גאה בהם ואוהב אותם.
למחרת החזרה מחו"ל, התעוררנו כולנו לסיוט שמלווה אותנו יותר מחמישה חודשים. אירוע טראומתי מטלטל שכמותו לא ידענו.
כל כך הרבה משפחות הצטרפו למעגל השכול במדינתנו מתחילת המלחמה. עולמם חרב עליהם. כמה עצב. ולכל חלל מעגלים רבים: משפחה, חברים, קרובים.
כל סיפור קורע את הלב ומחזיר אותי לימים ההם שרק קיבלנו את הבשורה עליך. מרגישה שאני יודעת בדיוק מה הם חווים ברגעים קשים אלו ועוד איזו דרך ארוכה ולא פשוטה לפניהם...
אני מוצאת את עצמי חושבת עלייך לא מעט מאז השביעי באוקטובר ומדמיינת אותך בתקופה מאתגרת זו. אין לי ספק שהיית מייד תופס תפקיד משמעותי, ממובילי אחים לנשק וממקימי החמ״ל האזרחי, לא היית עוצר ונח לרגע. היית מתנדב בחקלאות, מארגן מנגל ארוך עם כל טוב ומאכיל אין סוף חיילים בדרום ובצפון. היית מסתובב בין בתי המלון של מפונים הרבים, אוסף ומגייס עבורם, סוחב ותורם מכל הלב.
כי כזה היית- עמר, אישיות מנהיגה, אכפתית, עם לב ענק, תמיד נרתם ולא יושב מהצד.
האהבה הגדולה שלך למדינה, והערכים שלאורם חונכתך היו נר לרגלייך.
כך אתה זכור לי וכך אמשיך לנצור את דמותך בליבי לעד.
אחרי הכאב/ נעם חורב
בְּאֵיזֶשֶׁהוּ שָׁלָב
הַכְּאֵב מְוַותֵּר
כְּאִילּוּ אוֹמֵר:
גָּדוֹל עָלַי כָּל הָעֵסֶק הַזֶּה,
וּמִתְפַּטֵּר.
וְאָז אַתָּה נִשְׁאָר
עִם מַשֶּׁהוּ לֹא מוּגְדָּר
מִין עֶצֶב בָּר
לֹא מְדוּבָּר
זָר
אֲבָל מוּכָּר.
בְּלִי סוֹף
בְּלִי הַתְחָלָה
רגש חָדָשׁ
שֶׁעֲדַיִין לֹא הִמְצִיאוּ לוֹ מִילָּה
