15.3.24 - ההספד של עומרי ויינשטיין- אחיין של עמר |

לכל ילד יש גיבור על, חלקינו גדל על סופרמן ובאטמן, חלקינו על קפטן אמריקה ואיירונמן, רני עדיין כנראה בשלב של ספידי מקויין.
הגיבור שלנו אותו אנחנו מעריצים בעודנו קטנים אמור לייצג את כל הגבורה שבעולם, את הטוב מול הרוע את האמת מול השקר...
לכל ילד יש גיבור על.
לי יש את עמר, בעוד שלנוכחים פה עמר מסמל זיכרונות טובים, איש ערכי ומוביל דרך, לי עמר הוא בגדר אגדה.
דמות שגדלתי עליה, מין צל שכזה, אבל לא במובן הרע של המילה צל, אלא צל נעים כזה שמגן ביום חמסין.
אני חושב שבבית גדלנו לתוך זה, שלושתינו - אני ליקוש וגלי.
גדלנו על זה ששלוש פעמים בשנה עולים לקבר, שלוש פעמים בשנה מקשיבים באזכרות לחגית שקוראת שיר, ואז איזה חבר מספר סיפור על עמר שמביא לך את הדמעות לעיניים בלי לדעת למה.
גדלנו לתוך סיפורים של סבתא במקלחת שבכיור, לעובדה שיש על שם דוד שלנו איפשהו בארץ מפל, גן ירוק, אולם ספורט שכבת צופים וקבוצת כדורסל. וגדלנו גם לתוך משפחה נוספת, של החברים של עומר, חלק מהקומונה, חלק מהצופים, חלק בכלל מהצבא, יש גם את החברה שבאים לסבא ולסבתא בערב יום הזיכרון לפני הצפירה, חלק שבאים אחרי, וחלק שבאים למחרת, אחרי הטקסים.
ואנחנו שלושתינו מנסים לעמוד בקצב הסיפורים, לזכור את שמות החברים, וללמוד ממך עמר. כן כן ללמוד במלוא מובן המילה.
למדנו  עליך ולמדנו ממך, כי כמו שכבר אמרתי לכל ילד יש גיבור על, לנו יש אותך, כי בבית משפחת אלקבץ במיוחד עם סבתא שלא יודעת שובע מלדבר הכל באוויר, אין סודות.
הכל באגדות ובגיבורי על, ידענו שאתה ישנו. רק עכשיו אתה בשמיים. "תסתכל על הכוכב המבריק ביותר בשמים"
סבתא הייתה אומרת לנו,
"זה עומר הדוד שהוא הכי הכי"
אז אני הייתי מביט אליך לשמים מבקש משאלות שואל שאלות ומדמיין. מדמיין אותך. משלים לעצמי פאזל של אלפי סיפורים ורואה את אדם שאתה. רואה את הכרטיסים לשלמה ארצי שלא מומשו, את הטיפוס מגדר אחת של בית הספר לגדר השנייה לשבט על חשבון שיעורי תנך, את הארוחה האחרונה שלך שהכנת לסבתא ליום הולדתה שבועיים לפני נפילתך, את ההליכה לים עם החכה ועם סבא, ואת עפיפון שעף יום אחד עד לכוכבים, אני רואה  שטותניקיות ורצינות והכל בנשימה אחת.

איש כריזמטי מוביל, מרכז את השבט בצופים - בכל זאת זה במשפחה.
איש עם אהבה אמיתית למדינה והערכה לאדמה שתחתיו.
וככה אני ממשיך ומדמיין, מדמיין איפה היית יכול להיות היום?
מדמיין את שולחן  שישי שבטח היה מתרחב, כנראה עוד שלושה בני דודים מי יודע אולי ארבעה?
מילי  הייתה מורמת עד לתקרה...
סבא היה מתרושש מרוב דמי כיס לנכדים.
היית בטח מסתלבט על הצ'אחלה שגלי נהפכה לאחרונה,
ועוזר לי להזכיר לרועי שהוא נתקע על מטר שבעים,
סבתא הייתה ממשיכה להתלונן שהמטבוחה יצאה חריפה, ורועי בשלו שהיא לא יצאה חריפה מספיק, ואני מדמיין את מד החריפות שלך...
אז אם כבר יוצא לנו לפטפט אני אשתף אותך שגם אני מרכז בצופים, כדורסלן בעבר ומבריזן משיעורי תנך בהווה, שאני נהנה מהסירים של סבתא והביטים של סבא, שלאחר מסע מיונים מפרך גם אני התמיינתי לשנת שירות בעקבותיך ולהנצחתך.
ואם כבר שנת שירות אז שיהיה בקריית גת קרוב לרחובות,  וגם אני מכור למשחקי כדורגל לאווירה ולאנרגיות רק בוחר להגיע לצד הנכון של האיצטדיון, וכמוך גם אני קורע את התחת לקראת הגיוס לצבא בשביל להגיע למקום הראשון.
מגיל צעיר אומרים לי שאני דומה לך, תמיד זו היתה  המחמאה הטובה ביותר שיכולתי לקבל, כי הרי מי לא ירצה להיות דומה למודל שלו?
שמי נגזר משמך והאופי שלי מעוצב בהשראת אשיותך.
ועכשיו מגיע השלב בהספד שמספרים סיפור שמזכירים אותך ככה פתאום, סיפור שמעלה חיוך ומזיל דמעה במקביל.
יום גשום אחד בחורף האחרון, אני בסופ״ש של מיונים לשנת השירות של הצופים.
שעת ערב והכוכבים המבריקים כבר יוצאים אל השמיים, ואז אני נכנס למיון ובקבוצה איתי מתמיינים שני מרכזים, אחד משבט שני"ר שברחובות, השני משבט יהודה שבאור יהודה.
כשהסתיים המיון פניתי אליהם, ושאלתי אם הם מכירים את עומר,
שניהם ישר אמרו:
"עומר ברור, הוא אגדה אצלנו, מאיפה אתה מכיר אותו?"
ואני בחצי חיוך מלא  בתחושה של גאווה דופק בקלאס:
"זה דוד שלי".
שלושתינו עשינו סלפי של שלושה שינשינים עתידיים מבלי לדעת שנעבור גם את המיון.
אז עמר,
מבלי להכיר אני אוהב ומעריץ אותך.
מבטיח לך שאעשה הכל להמשיך את דרכך.
מבטיח לשמור על סבא וסבתא שהם כל עולמי, ולא לפספס אף פעם בערב שישי את שיחת שבת השלום איתם.
שאמשיך לשאת את שמך בהערכה, ולא להפסיק לנגן בפלייליסט את שלמה ארצי במרצדס של סבא.
אוהב אותך עד הכוכב הכי מבריק בשמיים ובחזרה.
עומרי שמעריץ את גיבור העל שלו.