18.3.2016 - ההספד של בועז ארבל |

חזרה להספדים >

אני רוצה להתחיל ולומר כמה דברים דווקא לחיה, אבי, שירה ורועי.
כל-כך הרבה שנים עברו, וכל הדברים שנאמרו עד כה היו מופנים לעמר, והדברים מתכתבים עם כל
מה שעמר לא הספיק לעשות, לראות, או עם החוויות והזיכרונות שהיו וגם כאלה שלא יהיו.
ואתם משפחה אהובה, אתם הגיבורים האמיתיים. ההתמודדות שלכם, הכוח והעוצמה שאתם מפגינים
כל השנים האלה, מפעל ההנצחה שהקמתם, לא רק שהוא כל-כך חשוב, אלא שהוא מקרב ונותן
לכולם אפשרות להיאחז עוד קצת בעמר, להתקרב לגעת ולשמר את הזיכרון שהוא השאיר.
ולמרות הכאב, הצלחתם לאחד סביבכם את כולם, לקרב את כולם אליכם ואפילו לאחד בין חבריו
השונים של עמר. התברכתם במשפחה וחברים תומכים ואוהבים, וזו מתנה לחיים.
ואתה עמר בן-דוד יקר שלי,
חצי שנה הפרידה בינינו, נולדת לפני, ולמרות שחלפו 17 שנים , אני זוכר כאילו היה זה אתמול, את
המשחקים אצל סבא וסבתא ברמלה, איך הלכנו עם סבא לבריכה העירונית, איך שטפנו יחד בשבתות
את המכוניות של ההורים.
אני זוכר אותנו הולכים יחד  למשחק אליפות של הפועל בבלומפילד, ויורדים לדשא בסוף.
נוסעים יחד לפעולות של ה- c.i.s.v. לתל-אביב, ואת הפעילות בתוך המקלט, ויחד גם נוסעים בגיל
11 למחנה קיץ, אני לשבדיה ואתה לנורבגיה.
אני זוכר את המשחקים בליגה בינינו, מכבי רחובות ולאליצור רמלה.
נשארתי עם הזיכרונות אבל הרוח שלך חיה ובועטת. אני אמשיך להחזיק ולאחוז בכל פרט ופרט
שבך: יפה, צעיר שמח – כוכב.

POWERED BY קידום אתרים
© 2018 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ