2.3.2018 - "יש עוד שלג בחרמון" קראה חגית ארבל |

חזרה להספדים >

יש עוד שלג בחרמון, ובהרים – ירוק
הכנרת התמלאה,
ואתה – רחוק.

הנופים שכה אהבת – נשארים סביבך,
עונות באות, עונות חולפות,
ואתה – אינך.

ריח של אביב עכשיו, חודר אל תוך הלב,
עדיין לא לוהט הקיץ,
אך חסרונך צורב.

המרחבים שכה אהבת – נשארים סביבך,
הצבע מתחלף בזמן,
ומי סופר זמנך?

רוח עדינה מביאה איתה משב ממזרח או מערב,
 ואתה -  
היכן אתה עכשיו?

הצבעים שכה אהבת – צובעים את סביבתך,
זריחה.... שקיעה.... עוד יום חדש,
ואתה אינך.

קוצים כבר מתחילים לפרוח, עוד מעט יבלו,
מתקדם לו כך הטבע,
אך חייך – ננעלו.

החיים שכה אהבת, ממשיכים לזרום,
והכאב דוקר,
ומנפץ את החלום.

רק הלב יודע מה שהוא עובר,
והזמן חולף,
והכאב שובר,


והלב מרגיש,
את טביעת ידו של הזמן ,
והגעגוע...
הגעגוע הזה אלך,
לא מקבל לא צורה ולא סימן.


והלב מבין,
את מה שלא מבינה הדעת,
הכמיהה לעוד פעם ...
לראות אותך...
לגעת...
והלב ממשיך -
לאהוב,
לחבק,
והזמן עובר,
ואתה מתרחק.

 

POWERED BY קידום אתרים
© 2018 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ