יש עוד שלג בחרמון, ובהרים – ירוק
הכנרת התמלאה,
ואתה – רחוק.
הנופים שכה אהבת – נשארים סביבך,
עונות באות, עונות חולפות,
ואתה – אינך.
ריח של אביב עכשיו, חודר אל תוך הלב,
עדיין לא לוהט הקיץ,
אך חסרונך צורב.
המרחבים שכה אהבת – נשארים סביבך,
הצבע מתחלף בזמן,
ומי סופר זמנך?
רוח עדינה מביאה איתה משב ממזרח או מערב,
ואתה -
היכן אתה עכשיו?
הצבעים שכה אהבת – צובעים את סביבתך,
זריחה.... שקיעה.... עוד יום חדש,
ואתה אינך.
קוצים כבר מתחילים לפרוח, עוד מעט יבלו,
מתקדם לו כך הטבע,
אך חייך – ננעלו.
החיים שכה אהבת, ממשיכים לזרום,
והכאב דוקר,
ומנפץ את החלום.
רק הלב יודע מה שהוא עובר,
והזמן חולף,
והכאב שובר,
והלב מרגיש,
את טביעת ידו של הזמן ,
והגעגוע...
הגעגוע הזה אלך,
לא מקבל לא צורה ולא סימן.
והלב מבין,
את מה שלא מבינה הדעת,
הכמיהה לעוד פעם ...
לראות אותך...
לגעת...
והלב ממשיך -
לאהוב,
לחבק,
והזמן עובר,
ואתה מתרחק.
