21.3.2003 - יעל קרן - "בצל ענפיו המגוננים" |

אתה שותל שתיל,
עץ קטן,
מתבונן כיצד הוא גדל ומתפתח,
מגלה כי מדובר בזן נדיר, בריא, חזק ויפה.
משקה אותו לרוב,
מטפח אותו
ומשקיע בגידולו.
מתרפק על גזעו,
מלטף את ענפיו,
מנשק אותם,
מחבק אותו בחום ואהבה רבה,
ולא מפסיק להתבונן בו בהערצה גלויה.
מטפל בו כמו תינוק תמים חסר ישע,
מגונן עליו מכל משמר,
ועם זאת,
חוסה בצל ענפיו המגוננים, הענקים והחזקים,
כאילו הוא מגן עליך.
הוא כמו חבר קרוב, איש סוד,
מקור לחוזק ולגאווה.
ולפתע -
הוא נגדע ללא כל סיבה.
ואנחנו מתגעגעים אליו כל-כך.
כזה היה עמר -
כמו אותו עץ,
אי-אפשר לתאר כמה ענק הוא היה,
גדול מן החיים,
כמו אלוהים קטן,
מושא להערצה גדולה ולהערכה ללא גבולות.
מנהיג אמיתי,
עם כישורים וכשרונות מגוונים,
עם חיוך מקסים ומבוייש מחד,
כריסמטי, מלא מרץ,
נחוש בדעתו,
ונחרץ במעשיו – מאידך,
שילוב נדיר של כל המעלות.
הוא נועד לגדולות,
וכנראה עולמו היה קטן עליו.