22.2.2013 – ההספד של מיקי בראל |

חזרה להספדים >

הקשר שלי עם עומר היה בעיקר באירועים ומפגשים משפחתיים , שיחות קצרות של מה נשמע, התעניינות במה עושים וכאלה.
בברית המילה של שקד , בנה של חגית , ישבנו ושוחחנו ארוכות על השרות הצבאי, השרות בלבנון , הוא התעניין ביק"ל, בארז גרשטיין ואנשים אחרים המוכרים לי מהצבא. מהשיחות עמו הבנתי בעצם מהו החומר ממנו קורץ עמר.
הוא היה בחור שקט וצנוע, ממעט בדיבורים אך רב פעלים, מאלו שמדברים פחות ועושים הרבה יותר.
לאחר הפציעה והיציאה ממסלול ההכשרה של סיירת גולני, קבעתי עם עמר להפגש אצלי במשרד, הפגישה התקיימה על פי בקשתו של אבי, שדאג כמו כל אב טוב, להמשך דרכו של עומר בצבא.
אבי סבר שלאחר הפציעה כדאי יהיה שעומר יגיע למסלול הדרכה ושיתרום מיכולותיו ומהניסיון הרב שצבר בצופים.
במהלך השיחה, הצלחתי להבין את העושר המחשבתי הרב שיש בעומר, הערכים עליהם גדל ולאורם התחנך, בהם האמין ועל פיהם פעל. עומר הסביר ונימק ארוכות , מדוע עליו לחזור , להתנדב ולעשות תפקיד משמעותי בצבא. הוא לא מצא עניין ביחידה עורפית או ביחידת הדרכה, מאחר וידע והאמין שיוכל לתרום יותר ביחידות החוד.
אז גם שמעתי על רצונו להצטרף לחוליית המאבטחים של מפקד היק"ל.
דיברתי איתו על הסיכונים והבעייתיות של תפקיד זה, אך עומר בשקט, בנימוס, בנחישות ללא פשרות , הסביר את הרציונל בבחירה זו ולא הסכים להתפשר על פחות מזה. יש אנשים שאתה זקוק לפרק זמן ארוך להכיר ולעמוד על קנקנם, ויש כאלה שלאחר שיחה קצרה אתה נחשף לאיכותם ויכולותיהם. עומר היה שייך לקבוצה השניה. אני מרשה לעצמי לציין זאת , לאור ניסיון של אלפי ראיונות עם חיילים לאורך השירות הצבאי. עומר זה מסוג החיילים שכל מפקד היה רוצה כמותו, אחד המקבל משימה בשיטת "שגר ושכח", ואתה כמפקד יכול להיות בטוח שהמשימה שהטלת עליו תתבצע במלואה ושיש לך מי לסמוך, חייל עם "ראש גדול".
ומול כזה לא היו לי כלים לשכנע ולכוון למשהו אחר.
הגעתי למסקנה, שעומר לא יעשה משהו שהוא לא מאמין בו במאה אחוז.
למרות ניסיונות השכנוע שלי, עומר נשאר בשלו, ועם תשובה זו חזרתי לאבי.
במקרה זה גם חרגתי ממנהגי והרמתי טלפון לחבר , קצין בכיר האחראי על שיבוץ חיילים במקצועות הלחימה, ובקשתי להעביר לידיעתו את בקשתו של עמר להשתבץ ביק"ל. עשיתי זאת כיוון שעומר ביקש להתנדב למקצוע לחימה בקו הראשון, בניגוד לאחרים שאולי יכלו לנצל את המצב חמוק או לשפר את תנאי השרות שלהם.
המחשבה שסייעתי לעומר להגיע למקום שרצה להגיע וממנו לא שב, מטרידה את מנוחתי, אולם, אני בטוח בדבר אחד, עומר היה שלם במאה אחוזים עם מה שעשה.
אם ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור, אין בלבי ספק שהוא היה נשאר בעמדתו ומגיע לאותו מקום.
זה עמר, כך היה וכך יישאר חרוט בזיכרוני ובלבי. אולי המכתב שהתגלה ביום נפילתו , מסמל יותר מכל את הערכים של עמר, החינוך שקיבל, ואת ואהבתו למדינה לצבא ולמורשת.

POWERED BY קידום אתרים
© 2018 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ