30.3.1999 - בשלושים - ההספד של שכבת "שורק" |

חזרה להספדים >

עמר,
היום יום שלישי ה- 30 לנפילתך. עדיין מנסים לעכל את הבשורה המרה.
לרגע נדמה שזה בכלל לא קרה.
אך הזמן שלא עוצר לעולם ממשיך בתפקידו, ואנחנו בתפקידנו: בעבודה, בלימודים, בחיי היום-יום,
אבל משהו בנו חסר וכואב.
נוברים בזיכרון ונזכרים במה שהיה ונשאר בעינינו כ "התקופה" של חיינו.
מכיתה ה' ועד כיתה יב' השבט היה לנו בית.
התחנכנו בצופים וגדלנו להיות שכבת "שורק", השכבה שעוד לא קמה כמותה – כך אמרנו תמיד.
השכבה שהיא בעצם משפחה אחת גדולה, שכל אחד מאיתנו הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
אי-אפשר להזכר בתקופה המדהימה הזאת ולחשוב שחלק ממנה יותר לא איתנו פה.
עמר,
אתה שתמיד נתת הרגשה של ביטחון.
אתה אתה שתמיד נתת את התחושה שהכל קטן עליך ושתמיד אפשר לסמוך עליך, ותמיד עם החיוך
האופייני לך.
נראה מוזר לעמוד פה ולדבר עליך בלשון עבר, כי לא באמת מעכלים.
עדיין מחפשים אותך – במכוניות החולפות, במגרש בשבט, או סתם ברחובות.
אז זהו, "שורק" בלעדיך זה כבר לא אותו "שורק",
"...כי כולנו רקמה אנושית אחת,
ואם אחד מאיתנו הולך מאיתנו,
משהו מת בנו ונשאר איתו."
תשאר אצלנו בלב תמיד,
אוהבים, משפחת "שורק"
נכתב על ידי לילך שביט, ענבל משעול ואביטל פוקס
יג' בניסן תשנ"ט

POWERED BY קידום אתרים
© 2021 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ