18.3.2011 - ההספד של יעל קרן-רבה |

עמר חבר יקר

מוות זה מוות,
הספד זה הספד
ושארית חיים ללא אדם אהוב זו מעמסה קשה מנשוא.

וכל הדם הזורם בגופינו גועש געגועים,
וכל המעיים הומים געגועים,
וכל הלב גועה געגועים,
וכל השמים מרטיטים געגועים,
וכל האוויר רווה געגועים,
וכל הרחובות נמתחים געגועים,
וכל נשימה שואפת געגועים,
וכל נשיפה נושפת געגועים,
וכל נשמה צועקת געגועים.
מתוך "למאטיס יש השמש בבטן" של יהודית קציר:


הזמן שחלף לא איחה במאומה את הקרע שהאבדן תלש מאתנו.
הזמן שחלף לא איחה במאומה את קרע אובדנו של עמר.

עמר יקירי,
הזמן עובר והשנים חולפות ואנחנו החברים ממשיכים בחיים, ממשיכים בלעדיך כשאתה תמיד לצדנו.
אנחנו מתחתנים, ויולדים ילדים, מאבדים אנשים קרובים,
ואתה, אתה איתנו בכל רגע של שמחה בחיים, ובכל רגע של עצב.
בכל מפגש שלנו אתה מלווה אותנו בחיוך הכל כך מיוחד שלך, במבט הרחוק ורק המגע חסר, המילה המנחמת.

בן זוגי ובתי לא זכו להכיר אותך בחייך אך מכירים אותך כל כך טוב במותך, אתה חלק משגרת יומנו וחלק מכל החלטה שאנחנו מקבלים בחיים.
המשפחה היקרה שלך, אבי וחיה יקירינו, הם חלק בלתי נפרד מחיינו ומלווים אותנו ביחד איתך בכל ארוע של שמחה, בכל צומת, בכל כאב ואכזבה.
אתה היית ונשארת החבר הכל כך מיוחד שלי. לכל אחד מאיתנו יש את הקשר המיוחד שלו איתך, והזיכרון לא ישכח, והכאב לא דועך, ואתה, אתה שהיית, עדיין הינך !

אוהבים מאוד ומתגעגעים
יעל והחברים.