9.3.2012 - ההספד של דורית נאמן |

עמר,
בשנה שעברה דיברתי איתך על דפי, שלא הצליחה להגיע הנה ואני מקוה שהיא קראה אח"כ את מה שכתבתי לך. השנה אני לא מרשה לעצמי להתייחס לארועים קשים של אחרים מכיון שאני לא בטוחה שזה יתקבל בברכה...אני . אני כן יכולה לספר לך שעברה שנה קשה מאוד, ההתמודדות עם פרידות הזכירה לי ימים רחוקים וגרמה לי להעריך אפילו יותר את מה שיש לי.אנ יכולה לספר לך שהדור השני והשלישי תופס תאוצה מרשימה... ואין כיף מזה. נפגשנו בחנוכה אצל ההורים שלך והיו לא פחות מ- 14 ילדים! כבר יש לנו קבוצת כדור רגל , כולל מחליפים... לא כולל עתודה...
חוץ מזה, אני מאוד מתגעגעת. זו הפעם ה-13 שאני נפרדת ממך בפורום הזה. החיים עוברים נורא מהר, בלי שאני מספיקה לעצור, להסתכל לצדדים ולחשוב עליך. אבל פעם בכמה זמן נקרית בדרכי איזו סיטואציה, שגורמת לי לרצות להרים אליך טלפון לדבר איתך, או לשאול אותך אם בא לך להפגש. אני פותרת את זה בד"כ בטלפון לחיה. כמובן שאת התגובה שלך אני רק צריכה לנחש מכיון שחיה לא ממש מגיבה לדברים כמו שאתה היית מגיב... סלח לי, אבל היא הרבה יותר נחמדה...
ואז אני חושבת שבעצם, גם אתה כבר לא אמור היית להגיב כמו שהגבת פעם. גם אתה היית אמור להתבגר, להתמסד ,לראות את הדברים בפרופורציה, לאבד קצת מהתמימות אבל לדעת לשמור על הערכים בחוכמה, למרות הקשיים שהעולם האמיתי מערים.
אנחנו כבר לא הילדים שהיינו פעם אבל אנחנו עדיין על תקן צעירים –לפחות ב-5 שנים הקרובות.... אנחנו משתדלים לנהל את חיינו הכי טוב שאפשר בין לקיחת אחריות ותפקידים בכירים יותר בעבודה, בין הרצון להגדיל את המשפחה ולשמור על הקיימת בריאה, חזקה, רגועה ואוהבת, ובין הרצון להמשיך לחיות חיים חברתיים מלאים ומשמחים, שיוכלו להחזיק אותנו גם בעתות משבר. זו אולי התקופה העמוסה ביותר בחיים, ובחיי שכולנו ידענו עומס מהו לכל אורך השנים.... אני משתדלת מדי פעם, באמצע החיים לעשות לעצמי פיסקי זמן של מחשבה (יש לי המון פקקים בשביל לעשות את זה...) ולא לשכוח מאיפה באתי, ומה בעצם אני רוצה מעצמי. אני משתדלת להזכיר לעצמי דברים שיש לי נטיה לשכוח ויותר מהכל , להנות מאותם רגעים זכרונות.
אנחנו מאוד אוהבים אותך עמר וכל כך מצטערים שאתה לא כאן כדי להראות לעולם מה באמת אתה יכול לעשות...
דורית.