האתר לזכרו של עמר אל-קבץ

עמר המיוחד שלי

פורים, באמצע החיים ופתאום אתה איננו, כאילו נעלמת, וזהו.
אתה עם החיוך האולטימטיבי, מלא שמחת-חיים ודווקא בפורים.
ומאז פורים עבורנו הוא לא אותו פורים, החג העליז הזה הפך אצלנו ליום של מועקה וגעגוע. השארת אותנו עם כאב חותך וזיכרונות בלי סוף.
וכאלה יש לי ממך המון. זיכרונות שמלווים אותי יום יום שעה שעה והם לא מרפים. זיכרונות מהילדות, מימי בגרותך ועד היום המר הזה, היום שבו נשבר לנו משהו במשפחה, נשארנו עם הרבה מועקה עצבות ובעיקר געגוע.
מרגע שנולדת, אנחנו יחד. גרנו בשכנות, ובין המשפחות קרבה גדולה, אחד בבית של השני. משחקים יחד, אוכלים יחד, מטיילים יחד, ישנים זה בבית של זה, ומטבע הדברים ערמנו ערימות של חוויות משותפות, שהותירו בכולנו ים של זיכרונות.
לפעמים עולה לי זיכרון מצחיק ממך שמעלה בי חיוך, כמו זה של אותה שבת, שהיית בן שנתיים בערך, הגעתם אלינו לארוחת צהריים, היית כנראה מאוד רעב, ובלי שאף אחד הבחין ניגשת לקערה של הכלב וחיסלת לו את כל תפוחי האדמה שהיו מונחים שם.
אני נזכרת בהשתוללויות אצל סבא וסבתא בחצר, איך חיטטנו בחפצים של סבא במחסן, ואיך הוא היה תמיד כועס על הבלגן שעשינו לו. ואז לידו היינו רציניים וכשהיה הולך התפקענו מצחוק.
אני זוכרת איך בליל הסדר היינו מנסים להערים על סבא בקריאת ההגדה כי מרגע שהיינו מתיישבים ליד השולחן, היינו רעבים.
גם כשעברתם לרחובות, לא וויתרתי על המפגשים בינינו. הרבה חופשות בילינו יחד. לא פעם הפרענו לחיה במנוחת הצהריים ואז היתה שולחת אותנו לשחק בגן שהיום נקרא על שמך.
אני כל-כך מתגעגעת אליך ולביחד של שנינו. לשעות שישבנו רק אתה ואני, שנינו לבד. ואני נזכרת איך הכנו יחד ארוחת- צהריים, אתה את הפסטה ואני את השניצלים, ואיך באת אלי ולימדת אותי להוריד קבצים מהאינטרנט.
וכשפעם ביקשתי ממך לקנות לי סיגריות, סרבת כי התנגדת לעישון, אך בסופו של דבר קנית לי ולא הפסקת אחר-כך למלמל:
``אני לא מאמין שקניתי לך סיגריות``.
עכשיו אתה אינך ואתה כל כך חסר. אתה חסר לכולנו, למשפחה, לחברים. והגעגועים אליך רק הולכים ומתעצמים.
לכל אחד שהכיר אותך יש את העמר שלו, ולי נשאר העמר המיוחד שלי, שאני שומרת עמוק עמוק בלב שלא יעלם.

חגית ארבל-רבינוביץ`
 

POWERED BY קידום אתרים
© 2024 כל הזכויות שמורות למשפחת אל-קבץ